מאמרו של פול הוקן מהווה סוג של תשובה לטענה ה"אנטי-מקומית" הרווחת שהבעיות שפוקדות אותנו (חשבו: משבר האקלים, כינון צדק בעולם וכו') הן גדולות וגלובליות, ודורשות מענה גדול וגלובלי, וכל ניסיון להתמודד עם אופיה וכיוונה של החברה הגלובלית במישור המקומי נועד לכשלון. הוקן טוען שקיימות מאות אלפי התארגנויות בעולם העוסקות באספקט כזה או אחר של הקייימות, וביחד מהוות את התנועה הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות. לתנועה זו אין מנהיגים, אין חזון אחיד ומשותף, וכל קבוצה או מיזם תופסים את החיה הזאת של הקיימות מכיוון קצת אחר – אבל כולם פועלים בדרכם שלהם לקדם חברה יותר צודקת, יותר דמוקרטית, יותר בריאה, יותר אנושית. האם זה עובד? ימים יגידו – אבל אינדיקציה אחת של הצלחות מרשימות היא בתחום של משבר האקלים. אין בעייה יותר גדולה וגלובלית מזו, אך בעוד שמדינות ממשיכות להתווכח בסידרה של כנסים מתסכלים, מאות רשויות מקומיות ברחבי העולם מקבלות על עצמן התחייבויות ומיישמות מדיניות כדי להפחית גזי חממה ולתת מענה אמיתי להתחממות הגלובלית.
