קושיות מהרי דרום סיני

קושיות מהרי דרום סיני

בחג האחרון טיילתי בהרי דרום סיני, ג'בל אום שומר, הרומחאן, וואדי מועצג'ד ועוד שמות המעבירים קסם בכל מי שמכיר את נופיהם.

נופי בראשית של מצוקי גרניט, ואדיות אדירים מעוצבים בבולדרים של גרניט, עם דייקים החוצים אותם המייצרים חתכים בשכבות הסלע מהווים מוצא למעיינות מופלאים הנובעים בתוך הסלע.

בתוך נוף פראי זה היו שתולות אינספור ערוגות פרגים, להפקת אופיום. אם בעבר ערוגות אלו היו נחבאות בוואדיות קטנים בהרים, הרי שעכשיו הם מרצפות את הוואדיות הגדולים ומתקיימות גם בשולי הכפר של סנטה קטרינה, כמעט מול תחנת המשטרה.

הגידול החקלאי הזה מניב הרבה יותר מהבוסתנים המסורתיים ומכל פרנסה אחרת. הערכה גסה אומדת הכנסה מדונם פרגים בכ- 32,000 דולר. אלו כמובן אינם הולכים לבדואים המגדלים אותם ומטפחים אותם, אבל גם שבריר מכסף זה מניע כלכלה שלמה.

לצורך גידול הפרגים שואבים כל טיפת מים מכל בריכה מעין או באר קיימים על רקע רצף של שנים שחונות המאיימות על מקורות המים באזור. תעשיית הסמים מניעה לחפירת בארות בעומק של עשרות מטרים בוואדיות כדי להגיע למי תהום, מהלך המייבש את הבוסתנים והצמחייה הטבעית שהייתה חלק מהתשתית עליה חיו הבדואים באזור מאז ומעולם.

את הבארות העמוקות חופרים באמצעים ידניים, ומביאים לצורך כך עובדים מדרום מצרים האמונים על החפירה, ושחייהם, כנראה, פחות יקרים במקרה של מפולת בבאר הנחפרת....

ההסבר לשגשוג של ענף חקלאי זה טמון במלחמה שהמצרים מנהלים בטרור האיסלמי. במלחמה זו הם צריכים את הבדואים של ההר איתם, ולכן בשונה מהעבר, לא נאבקים איתם על גידול הסמים ונמנעים מחזית נוספת.

עסקה משחיתה זו, בו כלכלת הבדואים עוברת להיות יותר ויותר אחוזה בתעשיית הסמים, תוך ייבוש מקורות המים המעטים במדבר קיצוני זה, והחרבת התשתיות שאפשרו את החיים לאורך אלפי שנים באזור,  כשהמגדלים עצמם, מתמכרים לסם הזמין והנגיש להם, מציבה מראה אכזרית.

אם היה ספק בכך שזהו מצב חדש, הוא נמחק בשיחה עם בדואי זקן שפגשנו על השביל עם גמלו ביום האחרון. "'החקלאות החדשה' הורסת הכל" הוא אמר. "לוקחים את כל המים, מייבשים את כל השאר. אבל אני, מה אני יכול לעשות מול העולם?! הורסים הכל. את העתיד שואבים בשביל החקלאות החדשה'."

הרי סיני

בדרך לטאבה נשארו איתי המילים של אותו בדואי והשיקוף האכזרי שפינה מדברית זו משקפת לנו את האופן בו אנחנו מתנהלים. מעגל ייצור המזיק לכולם, המשעבד את המשאבים שלנו ושל הדורות הבאים. חיי אדם הופכים להיות זולים, בעיקר כשהם של 'הזרים', וכל התהליכים האלו מתקיימים בחסות מאבק אלים המשתיק דיון ציבורי במדיניות נואלת כזו.

האנשים -- או שהם נסמכים על כלכלה זו, אם זו נסתרת מהם, או שהם מבינים אותה, כמו אותו בדואי וגמלו, הולכים בדרכם, רואים את המציאות, ומרגישים שזה לא בידם לשנות את מהלך הדברים.

השאלה שנשארתי איתה גם אחרי שעברתי את הגבול ולתוך ליל הסדר, היא מה צריך לעשות כדי להפוך את התבונה העמוקה של אותו בדואי לנחלת כולם, אבל ככוח מניע לשינוי הנתיב הרסני אליו אנחנו מנווטים את עצמנו.

תמונות: גיא שילה ואביטל בן שלום

רן רביב

חבר צוות במרכז השל, מרכז תחום קהילה וקיימות במרכז לקיימות מקומית ומנהל את רשת מרכזי הקיימות המקומיים

חבר ביסוד- ישראל סוציאל דמוקרטית, וכוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי. 

נשוי ואב לשלושה, חבר קיבוץ תמוז בבית שמש. 

אוהב אנשים ולטייל, בעיקר במדבר.