על אופניים ועירוניות

על אופניים ועירוניות

אולי ישראל באותו שלב כמו הולנד, רק לפני חמישים שנה

מאת רן רביב

תאונת האופניים האחרונה הצליחה להסב סוף סוף את תשומת הלב הציבורית, לסוגיה. בין שלל המילים שנשפכו, עלתה שוב ושוב שאלת התשתית לרכיבת אופניים בטוחה, פשוטה, זמינה ונוחה. כלומר, בלי רישיונות, קסדות ומגינים: פשוט לעלות על כלי רכב מקיים וקומפקטי ולנסוע ממקום למקום ברחבי העיר. הצעקה הגדולה והמוצדקת על הפיגור בו נמצאת ישראל, ועל המחיר הגדול שאנו משלמים על פיגור זה, הזכירה לי במשהו את התהליך שקרה בהולנד, אבל לפני 50 שנים. בשורה התחתונה, גם כאן, המשבר של השנים האחרונות יכול להיות הזדמנות לשינוי כיוון במדיניות התכנון הישראלית.

ההולנדים תמיד עשו גבינה, סכרים, תעלות, והלכו עם נעליים מעץ, אבל תשתית מסודרת לאופניים והולכי רגל יש להם רק החל משנות השבעים. הערים שלהם היו כנראה נקיות, אבל אמסטרדם לא תמיד הייתה מדליקה כפי שהיא היום. למעשה היא הייתה בדרך להיהפך לעיר פקוקה וצפופה.

הצמיחה הכלכלית של אחרי מלחמת העולם השניה, מילאה את הרחובות והכיכרות והערים ברכבים פרטיים, וכן לעליה מטורפת בתאונות הדרכים קטלניות. רק על מנת לסבר את האוזן, ב- 1971 מעל 3,300 איש נהרגו מהן ויותר מ- 400 ילדים.

המציאות המופרכת הזו יצרה מחאה ציבורית חזקה שיחד עם "חרם הנפט" ב- 1973, הביאה לשינוי מדיניות. אחרי עשורים של ירידה מתמשכת במספר רוכבי האופניים, התשתיות הבטוחות, הזמינות והאפקטיביות לאופניים, הפכו את האופניים לחלופה העדיפה לתנועה בתוך ערי הולנד, בשילוב עם תחבורה ציבורית אפקטיבית.

 כמו רבים שטיילו בהולנד, ניתן להתרשם ממערכת שבילי האופניים, השימוש הגדול בה בכל מזג אויר, רוכבים הולנדים בכל הגילאים בלי קסדות ובלי רשיונות, (על אותו שביל אגב עם טוסטוסים, שנפוצים שם יותר מאופניים חשמליות) ומספר תאונות קטן בהרבה.

ההשקעה בתשתיות אופניים כוללת לא רק שבילים אלא גם חניות נוחות בתחנות רכבת, כמו החניון הזה באוטרכט.

חינוך של ציבור הולכי הרגל להתייחס לאופניים כאל כלי רכב, ועוד.

אם אנו רוצים לנצל את משבר התאונות של השנים האחרונות כדי לקדם פיתרון, הדומה לתשתיות שפותחו בערי הולנד, ולהפוך את רחובות ערינו למקומות ששווה ללכת ולבלות בהם, אנחנו צריכים להשמיע קול חזק וברור לגבי הערים. להיות מוכנים לשינוי סדרי העדיפויות. פרידה מחניות רכבים בלב העיר, ולא רק לדבר על המהפך הנדרש אלא ליישם אותו בחיינו, כדי להמחיש שהחלופה הזו אמיתית אפקטיבית ואטרקטיבית.

הדוגמא של תל אביב מראה שדברים כמו הפקעת נתיבי תחבורה וחניות לאופניים, שהיו בלתי נתפסים לפני עשור או שניים, יכולים להפוך למציאות ולבשר מהפך הרבה יותר עמוק ורחב מאשר במרכז תל אביב.

יש למקד את המאבק על כך שלא מדובר בשינוי תנועתי תחבורתי בטיחותי, אלא באיך אנחנו רוצים שהערים שלנו יהיו, או למעשה איך אנחנו רוצים לחיות.

רן רביב

חבר צוות במרכז השל, מרכז תחום קהילה וקיימות במרכז לקיימות מקומית ומנהל את רשת מרכזי הקיימות המקומיים

חבר ביסוד- ישראל סוציאל דמוקרטית, וכוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי. 

נשוי ואב לשלושה, חבר קיבוץ תמוז בבית שמש. 

אוהב אנשים ולטייל, בעיקר במדבר.