יעדים שאפתניים לישראל 2050 - המפנה אפשרי, מחשבות בעקבות ועידת האקלים הישראלית ה-III

מאת ד"ר דויד דוניץ

 "מה שאני מקווה להשיג בכנס הוא שנכיר שאנו מתמודדים עם איום קיומי, שזה המשבר הגדול ביותר שהאנושות אי פעם ניצבה מולו. ראשית, צריך להכיר בכך, ואז, מהר ככל האפשר לעשות כל מה שניתן לצמצם פליטות ולהציל את מה שניתן להציל"

דברי האקטיביסטית גרטה ת'נברג, השובתת מחוץ לפרלמנט השוודי מאז אוגוסט, הם קריאת השכמה לכולנו. קריאות דומות שמענו בוועידות האקלים שהתקיימו ב-25 השנים האחרונות, כאשר שיעור הפליטות חרג רק ב-60% מהרמה המותרת.

לנוכח הקריאה היוצאת משבדיה דווקא, הדרך לייאוש קצרה. אם בשבדיה המצב עדיין טעון שיפור, מה נגיד בישראל בה נושא האקלים נמצא בשולי החדשות והוא איננו מקים או מפיל ממשלות. אלא שאנו לא מרימים ידיים. ההיענות לה זכתה ועידת האקלים הישראלית השנה ומספר המשתתפים הרב מלמד אותנו כי המהפך לו אנו מייחלים אפשרי. מארגני הוועידה חותרים להוביל תנועה אזרחית רחבה  שתשנה את התודעה הציבורית בכל מה שקשור למשבר האקלים. מפנה שכזה מצריך חזון ואומץ לב ציבורי והוא שיעניק לחברה בישראל חוסן חברתי וכלכלי.

"יעדים שאפתניים לישראל: זה הכרחי, זה אפשרי וזה כדאי" זה היה המוטו איתו יצאנו לדרך לפני כחמישה חודשים בפגישת ההכנה הראשונה לקראת ועידת האקלים ה-III. פורום האקלים של התנועה הסביבתית, בה חברים מעל 20 ארגונים, נתן את ברכת הדרך והקים ועדת היגוי רחבה בהובלת מרכז השל. שיתוף פעולה נרחב זה, הוא חלק מתפישה של בניית יכולות לתנועת אקלים מתפתחת ומשפיעה.

כבכל שנה, ועידת האקלים הישראלית התכנסה סמוך לוועידת האקלים העולמית, COP24, המתקיימת בימים אלה בעיר קטוביץ' שבפולין. הוועידה העולמית מתכנסת השנה על רקע הדו"ח החמור במיוחד שפירסם הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, ה-IPPC, המצביע על כך שהמדינות החתומות על אמנת האקלים לא עומדות ביעדים שהציבו לעצמן בהסכם פריז, וקובע שעליהן לנקוט בפעולות חסרות תקדים עד 2030 כדי שעליית הטמפרטורה הגלובלית לא תחרוג מ-1.5 מעלות שאם לא כן ייגרם נזק בלתי הפיך. הוועידה הישראלית ביקשה להציב יעדים שאפתניים לממשלה שישלבו בין הפחתת פליטות לבניית חוסן, ויבנו יכולת הסתגלות לשינוי האקלים שכבר בפתח.

על השינוי המסתמן ניתן למצוא בדבריו של השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, בפתח הוועידה, ובמושב הדן במדיניות בהשתתפות מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר. שלושתם ציינו בפתח דבריהם, בהפתעה יש לומר, שהאולם מלא מפה לפה, ואף הודו שלא הבינו דבר וחצי דבר בנושא אקלים בתחילת הקדנציה, והנה הם כבר מתבקשים לתת תשובות, לא רק לעמיתיהם בחו"ל, אלא גם כאן בבית. אמנם, אין זה אומר שממחר בבוקר ישראל כולה תעבור לאנרגיות מתחדשות, אולם נדמה שהאקלים "יצא מן הארון", ולא בנקל יחזור לשם.

חרף השמש השופעת והתחזיות החמורות במיוחד לאזור היום התיכון, בכל מה שנוגע לשיח הציבורי בנושא האקלים, ישראל מפגרת שנות דור אחרי מדינות אירופה. לכן, חשוב במיוחד היה המושב בנושא שיתוף פעולה אזורי, בהנחיית דנה טבצ'ניק, בו הודגש עד כמה משבר אקלים אינו עוצר בגבול, וכאשר אין מים בברזים בעזה ובירדן, ביטחוננו הלאומי נפגע. לצד זה, נוצרות הזדמנויות לשיתוף פעולה, המתקיים כל העת מתחת לרדאר.

במושב "נשים מדברות שאפתנות אקלים בעיר" בהובלת ד"ר אורלי רונן, שמענו כיצד ערים בעולם, לרבות ישראל, כבר נוקטות בצעדים מתקדמים בהרבה ממדינות, ומשם שאבנו תקווה.

אולם, גולת הכותרת בוועידה השנה, הייתה ההכרה שתנועת האקלים מתרחבת.  בפתחו של היום התקבצו מעל 150 איש ואישה סביב 13 שולחנות עגולים, שכללו נציגי ארגונים, מדענים, עתונאים, ונציגי המגזר הפרטי, לדון במגוון נושאים הנוגעים להתמודדות עם שינוי האקלים בישראל: משק המים, אנרגיה, הסביבה הימית, תרבות הצריכה, תחבורה, עירוניות ותכנון, המגוון הביולוגי, חינוך, מעורבות אזרחית ואקטיביזם, חקלאות ומזון, שיתוף פעולה אזורי, בריאות ותקשורת. המשתתפים בשולחנות העגולים יצרו מיפוי של המצב הקיים וזיהו יעדים שאפתניים שאנו כחברה אזרחית רוצים להציב לממשלה, וקבעו את אבני הדרך והמנופים שיאפשרו להשיג יעדים אלה.

תוצרי השולחנות העגולים יועברו לעיבוד ע"י צוות עריכה ויאוגדו בחוברת שתוגש למשרד להגנת הסביבה המוביל מהלך לאומי בין-משרדי לבניית חזון ומפת דרכים לישראל 2050 בשיתוף החברה האזרחית.

בוועידה השתתפו כ-500 איש ואישה, מספר חסר תקדים, הנותנים רוח גבית לכל הארגונים והפעילים להמשיך ולבנות את המהלכים הדרושים עד הוועידה הבאה: מצעד אקלים, השקת התהליך הרב-מגזרי, קמפיין תקשורתי ועוד.

האתגר ברור: ההצלחה האמתית של הוועידה תיבחן בסופו של יום ביכולתנו להשפיע ולשים את האקלים במרכז סדר היום בישראל.  

עבודה רבה עוד לפנינו. אנו מזמינים שותפות ושותפים לדרך להצטרף וליטול חלק.