דבר המערכת
דמיינו אישה, העומדת לחצות נהר סמוך להר מושלג, עומדת לפני הנהר הקפוא ומאחוריה צוות של מעריכי סיכונים, המנתחים בפניה את המצב. בא הטוקסיקולוג ואומר לה שאין בעיה לחצות את הנהר, הנהר הוא נהר בטוח, אין בו שום זיהום והיא יכולה לחצות. הנהר אמנם קצת קר, אבל הוא לא מזוהם. הקרדיולוג בא ואומר לה, שהיות שהיא אישה צעירה ובריאה, הסכנה לחצות את הנהר נמוכה וכמעט זניחה. אחריו מגיע ההידרולוג ומוסיף, שלפי תכונות נהרות דומים הנמצאים באותו אזור הוא יכול להגיד לה, שגובה המים כנראה לא יעלה על גובה מטר, וגם אין מערבולות באזור הזה, ולבסוף גם המומחה מ- EPA בא ואומר, שבהשוואה להתחממות כדור הארץ, הפחתת כמות האוזון, הכחדת מינים וכו', בכלל הסיכון שלה הוא טריוויאלי. למרות כל זאת, האישה מסרבת לחצות את הנהר.
מדוע? שואלים אותה המומחים. הם עורכים חישוב מפותל של הערכת סיכונים ((risk assessment, ומראים לה שהסיכוי שלה למות בעת חציית הנהר הוא פחות מ 1 לארבעים מיליון, אך האישה עדיין מסרבת לחצות. מדוע? שואלים אותה שוב, מתוסכלים מהאישה שבאופן ברור לא מבינה את טבע הסיכון מולו היא עומדת.
האישה מצביעה במעלה הזרם ומראה להם את הגשר שנמצא במרחק כמה מאות מטרים משם, ופשוט חוצה את הנהר.
האם הסיכונים הבריאותיים סביבתיים הם מחויבי המציאות? בגיליון זה נתייחס לרגולציה של חומרים כימיים ולגישות אלטרנטיביות לקביעת מדיניות בתחומים אלו ולשאלה האם הרגולציה הקיימת, המתבססת על שיטות הערכת הסיכונים המקובלות, מתאימה ככלל כגישה לקביעת תקנים המנסים להגן על אוכלוסייה ובפרט, לכימיקלים מסוג זה.
תקנים הקובעים את הריכוז המותר של מזהמים בסביבה, נקבעים במטרה להגן על האוכלוסייה מהשפעות בריאותיות של זיהומים שונים. תקנים אלו נקבעים ע"י הערכה של הסיכון לאוכלוסיה מהימצאותם של מזהמים בסביבה. הם נקבעים תוך ביצוע של הערכת כמותית של הקשר בין פליטת המזהם, הימצאותו בסביבה, החשיפה אליו, ומידת ההשפעה של החשיפה על הבריאות. בנוסף נכנסים למערכת השיקולים גם שיקולי עלות תועלת, ומספר החולים או מספר מקרי המוות שהאוכלוסייה מוכנה לקבל (הערכים של האוכלוסייה הנידונה). תהליך רגולטורי זה הוא הכרחי. עם זאת, רבים גם טוענים שתהליך זה רווי בכל כך הרבה אי וודאויות שיש צורך להוסיף לו מימד חשוב של היזהרות. קולות מתרבים והולכים אף טוענים כי התקינה המתירה פליטה וייצור של חומרים מסוכנים היא מלכתחילה מוטעית וכי יש צורך לבחון ולממש חלופות אחרות ולא להתיר כלל פליטה ושימוש בחומרים מסוכנים. יש רבים הטוענים שהגשר כבר קיים ושכבר כיום ניתן לייצר את מה שמייצרים היום בלי חומרים מסוכנים ולמעשה לעשות את המהפכה התעשייתית הבאה.
|
העלייה במספר הכימיקלים המיוצרים, הגילויים הנשנים לאחר מעשה שלכימיקלים אלו השפעות בריאותיות בריכוזים נמוכים מהתקן והשפעות שונות בשלבים שונים של החיים, עלות הטיפול בחולים ובטיהור השטח, וחוסר הוודאות האינהרנטי והמתודולוגי המלווה את הפעילות המדעית בתחום הגורם לעיתים לנזק סביבתי נרחב ועולה בחיי אדם. כל אלו גרמו לחיפוש אחר פתרונות רגולטוריים אחרים כגון עיקרון ההיזהרות.
עקרון ההיזהרות עשוי להראות על פניו כעקרון הבא למנוע התקדמות טכנולוגית והתפתחות ולעצור את ההתקדמות הטכנולוגית של המין האנושי. עם זאת, קולות הולכים ומתרבים ממקבלי החלטות ועד לרופאים, אפידמיולוגים ותעשיינים יוצאים כנגד טענה זו. העיקרון, הם טוענים, בא דווקא לעזור לנו לחזות ולקבל החלטות במצב של אי וודאות ופותח בפנינו אפשרויות יצירתיות למניעת בעיות עתידיות. העיקרון מאומץ כקו מנחה למדיניות של האיחוד האירופי וגם של ישראל במקרים רבים ומופיע במסמכי מדיניות ותקינה של המשרד לאיכות הסביבה הישראלי המאמר שלפנינו בא להסביר את העיקרון, את הרעיון העומד בבסיסו, ואת היישומים העיקריים שלו.
למאמר המתורגם
|
|
נציב הדורות הבאים בכנסת השופט בדימוס שלמה שהם, סוקר את תמונת המצב בישראל של שנת 2006 בנושא יישום עיקרון ההיזהרות.
בעולם הגלובאלי, מדיניות בריאות בת קיימא הפכה לנכס מחייב עבור ממשלים ומקבלי החלטות. מבין המרכיבים השונים המופנמים בתפיסות של פיתוח בר-קיימא, עיקרון ההיזהרות מהווה בסיס לפיתוח בריאות בת קיימא והוא נדבך נוסף בגישות המתפתחות בקשרי בריאות וסביבה ועל כן חשיבותו הרבה. קדמה והתפתחות מדעית וטכנולוגית, ללא הפעלת עקרון ההיזהרות, טומנים בחובם השפעות מזיקות מרחיקות לכת על בריאות האדם.
ממשלת ישראל בצעד חסר תקדים, קיבלה החלטה (מאי 2003) לבניית אסטרטגיה לפיתוח בר- קיימא בקרב כל משרדי הממשלה. בהחלטה זו טמון ללא ספק עיקרון ההזהרות.
למרות החלטת הממשלה, בפועל, הפעילות המעשית סביב פיתוח בר-קיימא דלה ואינה מספקת. ועדת המנכ"לים של משרדי הממשלה אינה עושה די בדאגה ליישם את עקרון ההיזהרות.
הפעילות הדלה לקידום העיקרון ויישומו, עומד בסתירה הולכת וגוברת למול המודעות בארץ ובעולם על המחיר הבין דורי שמשלם האדם בהעדר יישומו.
המסמך המלא
|
|
|
עלון בנושא בריאות הציבור ואיכות הסביבה בישראל
גליון 3, יוני 2006
ה 
