עלון מספר 28, ינואר 2008 - טבת התשס”ח

הפוליטיקה של משבר האקלים

האם ועידת האו"ם שנערכה בבאלי היתה נקודת ציון היסטורית המבשרת את תחילתה של התמודדות רצינית של העולם עם משבר האקלים, או עוד אחד מאינספור כינוסים עתירי כוונות טובות ומעוטי הישגים ממשיים? האם לקהילה הבינלאומית יש כלים ליצור מנגנון יעיל של שיתוף פעולה גלובאלי שייאבק בהתחממות? האם יש לה די כוח ונחישות כדי לגבור על האינטרסים הכלכליים הפרטיקולריים של המדינות והתאגידים הגדולים?

הפוליטיקה של משבר האקלים היא נושאו של גיליון זה של "לשם שינוי". במאמר הפותח, מביא גיל יעקב, מנכ"ל מגמה ירוקה שהיה אחד מנציגי התנועה הסביבתית בוועידה בבאלי, את רשמיו מהדיונים בוועידה ומנתח את יחסי הכוחות ומאבקי האינטרסים שהתחוללו בה. במאמר ההגותי של הגיליון דן טום אתנזיאו באחת הדילמות המרכזיות בהתמודדות העולמית עם משבר האקלים - כיצד מביאים להפחתה גלובלית משמעותית בפליטות של גזי חממה בלי לפגוע בכלכלות של המדינות המתפתחות. במדור "עובדות" הפעם יוצגו דוגמאות של ארבע ערים בעולם שהחליטו לא להמתין להסכמים בינלאומיים ולקחת על עצמן, גם אם בתחומן המצומצם, אחריות להקטנת תרומתן להתחממות, ובמדור "כל אחד יכול לעשות" נסביר מהו קיזוז פחמן - ואיך עושים אותו. כמו כן מופיעים המדורים הקבועים: המלצה על הספר ה"חם" הנוכחי במדף הספרות הסביבתית, חדשות מרכז השל, חדשות התנועה הסביבתית, הזמנה לתערוכה - ומתכון.

שנה אזרחית טובה ופוריה לכל ידידות וידידי מרכז השל

לא שמעתי, לא ראיתי, לא בא לי?!

רשמים מועידת האו"ם בבאלי בנושא משבר האקלים

מאת: גיל יעקב, מנכ"ל מגמה ירוקה

ועידת האו"ם שנערכה בחודש שעבר בבאלי היתה תזכורת לכמה עובדות פשוטות: כל מנהיגי העולם כבר שמעו שיש משבר אקלים, רובם כבר רואים וחווים את תוצאותיו המאיימות, אבל למובילי העולם לא בהכרח מתאים כרגע לעשות משהו ממשי בנדון...

קראו עוד

הזכות לפיתוח במגבלות משבר האקלים

הצעה לתוכנית חירום בינלאומית להתמודדות עם משבר האקלים ועם משבר הפיתוח: זה"ב - זכויות התפתחות בחממה

מאת: טום אתנזיאו

מדע האקלים מלמדנו כי חרגנו מזמן ממה שהוגדר "התערבות אנושית מסוכנת במשטר האקלים", ואנו על סף מה שניתן לכנות "התערבות אנושית קטסטרופלית" במערכת האקלימית של כדור הארץ. לפיכך, אין לנו מנוס מהכרעה חדה, שתוליך למסלול התמודדות מזורז ומחמיר. הדבר אפשרי רק באמצעות תוכנית חירום בינלאומית, שתחתור להותיר את ההתחממות הגלובאלית בטווח טמפרטורה של לא יותר משתי מעלות צלזיוס גבוה יותר מכפי שהן כיום, טווח שגם הוא רגיש בלא מעט מקומות על פני הגלובוס – אך כפי הנראה לא יוביל לקטסטרופה עולמית. בתרחיש כזה, פליטות גזי החממה אמורות להגיע לשיא בשנת 2015, ואז לקטון בקצב מחייב של 6% לשנה, עד שיפחתו ב-2050 לרמה של 20% מהפליטות ב-1990. מבחינת ריכוזי הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, הללו יטפסו לשיא של 425 חלקים למיליון, לפני שיתחילו לרדת.

קראו עוד