תורת מוסר האדמה
מאת: אלדו ליאופולדכאשר אודיסאוס חזר ממלחמת טרויה, הוא תלה על חבל אחד כתריסר שפחות, אשר שימשו במשק ביתו, משום שחשד בהן כי התנהגו שלא כיאות במשך העדרו. תליה זו לא עוררה כל שאלה של בעלות - השפחות היו בגדר רכוש וסילוקו של רכוש, אז כמו היום, היה כרוך בשיקולי יעילות ולא של שיקולי צדק.
המושגים של רע וטוב לא היו זרים לתרבות היוונית בתקופת אודיסאוס: לדוגמה, נאמנות אישתו במשך כל שנות היעדרותו. הממסד המוסרי באותה תקופה כלל נשים, אך עדיין לא כלל מיטלטלין אנושיים. במהלך שלושת אלפי השנים אשר חלפו מאז הקריטריונים המוסריים הורחבו לתחומים רבים ובהתאם, הצטמצמו התחומים בהם הקריטריון המכריע הינו יעילות בלבד.
הרצף המוסרי
הרחבה זו של המוסר, אשר עד כה נחקרה רק על-ידי פילוסופים, הנה למעשה תהליך של אבולוציה אקולוגית. הרצף ניתן להסבר במונחים אקולוגיים כמו גם מונחים פילוסופיים. מוסר, מבחינה אקולוגית, הינו הגבלת חופש הפעולה במסגרת מלחמת הקיום. מוסר, מבחינה פילוסופית, הוא הבחנה בין מה שנחשבת להתנהגות חברתית לבין התנהגות שאינה כזו. אלו הן שתי הגדרות של אותו הדבר. מוצאו של דבר זה הוא, בנטייתם של פרטים או קבוצות לפתח מודלים של שיתוף פעולה. האקולוג מכנה זאת סימביוזה. פוליטיקה וכלכלה הנן סימביוזות מפותחות בהן הוחלפה, באופן חלקי, התחרות החופשית המוחלטת במנגנונים שיתופיים בעלי תוכן מוסרי.
מורכבותם של מנגנונים שיתופיים התפתחה עם הצטופפות האוכלוסייה ועם השתכללותם של כלי עבודה. פשוט יותר היה להגדיר את אופני השימוש האנטי חברתיים במקלות ובאבנים בתקופת המסטודונים מאשר את אלה בכדורים ובלוחות מודעות בתקופת המנועים. תורות המוסר הראשונות עסקו ביחסים בין בני-אדם. לדוגמה, עשרת הדברות. התפתחויות מאוחרות יותר עסקו ביחסים בין האדם והחברה. כלל הזהב מנסה למזג את היחיד לתוך החברה, דמוקרטיה מנסה למזג ארגון חברתי ליחיד. נכון להיום, אין תורת מוסר אשר עוסקת ביחסו של האדם לאדמה, לבעלי-החיים ולצמחים. אדמה, כמו שפחותיו של אודיסאוס, הנה עדיין רכוש. היחס לאדמה הנו יחס כלכלי גרידא, אשר כולל זכויות אך לא חובות.
הרחבה מוסרית זו לאלמנט השלישי בסביבתו של האדם הנה, אם אני מפרש את העדויות נכון, אפשרות אבולוציונית והכרח אקולוגי. זהו צעד שלישי בתוך רצף. שני הצעדים הראשונים כבר נעשו. הוגים שונים, כבר מימי הנביאים יחזקאל וישעיהו, טענו כי עושק האדמה לא זו בלבד שאינו כדאי אלא גם הנו רע ולא צודק. החברה עדיין לא אישרה רעיון זה. אני רואה את התנועה לשימור הסביבה כעוברו של אישור חברתי זה. ניתן לראות מוסר אקולוגי כאופן הדרכה המיועד לסייע בהתמודדות עם אירועים אקולוגיים חדשים, מורכבים או בעלי השלכות מרוחקות כל-כך, עד כי האדם הפשוט אינו מסוגל להבחין באפשרויות היעילות יותר מבחינה חברתית הטמונות באירועים אלו. אינסטינקטים חייתיים הנם אופני הדרכה כאלה, כאשר היחיד מתמודד עם אירועים כאלה. יתכן, כי תורת המוסר האקולוגית הנה מעין אינסטינקט חברתי בתהליך היווצרותו.
מושג הקהילה
כל תורות המוסר התפתחו, עד כה, על בסיס הנחה אחת: היחיד הנו חבר בקהילה של פרטים בעלי תלות הדדית. האינסטינקטים שלו דחפו אותו להתחרות על מקומו בקהילה, אולם ערכיו המוסריים דחפו אותו לשיתוף פעולה (יתכן ולשם יצירת מקום לתחרות חברתית). תורת מוסר האדמה פשוט מגדילה את גבולותיה של הקהילה כך, שיכללו גם קרקע, מים, צמחים ובעלי-חיים או במילה אחת - האדמה.
הרעיון נשמע פשוט: האם איננו כבר שרים על אהבתנו ומחויבותנו לאדמתם של החופשיים וביתם של האמיצים ? ("THE LAND OF THE FREE AND THE HOME OF THE BRAVE" חלק מההמנון האמריקני - הערת המתרגם) כן, אך מה בדיוק אנו אוהבים? בודאי לא את הקרקע אותה אנו שולחים בחיפזון ובבלבול במורד נהרות, ובודאי לא את המים אשר הנם חסרי כל תכלית למעט הנעת טורבינות, הצפת ספינות ונשיאת ביוב. בודאי לא את הצמחים מהם אנו משמידים אוכלוסיות שלמות ללא הנד עפעף. בודאי לא את בעלי-החיים אשר כמה מהמינים היפים והגדולים ביותר הוכחדו על ידינו. תורת מוסר האדמה אינה יכולה למנוע את השינויים, ניהולם והשימוש ב"משאבים" אלה, אך היא מאשרת את זכותם להמשך, קיום ולפחות במקומות מסוימים את המשך קיומם במצבם הטבעי.
בקיצור, תורת מוסר האדמה משנה את תפקידו של ההומו סאפיינס מכובש קהילת האדמה לחבר ולאזרח מן השורה בה. מכך, גם נובע כבוד ליתר חברי הקהילה וכן, כבוד לקהילה ככזו.
במהלך ההיסטוריה למדנו (כך אני מקווה) כי תפקידו של הכובש בסופו של דבר מביא לנפילתו שלו. מדוע ? מכיוון שמסגרת תפקיד הכובש מניחים כי הוא יודע מה מניע את הקהילה הנכבשת, מה ומי הנו בעל ערך ומה ומי אינו כזה, במסגרת חיי הקהילה. בסופו של דבר, תמיד מתברר כי אין לו כל ידע בנדון, וזו הסיבה כי בסופו של דבר כיבושיו מביאים למפלתו של הכובש.
בקהילה הביוטית (Biotic) קיים מצב מקביל. אברהם אבינו ידע מהי מטרתה של האדמה: מטרתה הייתה להגיר דבש וחלב לתוך פיו. כיום מידת הביטחון בה אנו מתייחסים להנחה זו, עומדת ביחס הפוך למידת חינוכנו. האזרח הפשוט מניח, כיום, כי המדע יודע מה מניע את הקהילה (הביוטית); המדען בטוח באותה מידה כי הוא אינו יודע. הוא יודע כי המנגנון הביוטי הנו כה מורכב, עד כי יתכן שלעולם לא יתגלה כל פשרו.
ניתן ללמוד על עובדת היותו של האדם חבר בקהילה הביוטית מפרשנות אקולוגית של ההיסטוריה. אירועים היסטוריים רבים, אשר תוארו רק במונחים של מעשי ידי האדם, הנם, למעשה, אינטראקציות ביוטיות בין האדם והאדמה. תכונותיה של האדמה התוו את הגורל באותה מידה שתכונותיו של האדם התוו אותו.
רציפות הצומח קבעה את מסלולה של ההיסטוריה; החלוצים רק הדגימו, לטוב או לרע, איזה רצף היה מוטבע באדמה. האם ההיסטוריה נלמדת באופן הזה? התחלת לימוד ההיסטוריה באופן זה תעשה ברגע, שרעיון האדמה כקהילה יחדור לחיינו האינטלקטואליים.
לרעיון האדמה כמעגל של אנרגיה ישנם שלושה מרכיבים בסיסיים:
1. אדמה אינה רק קרקע.
2. בעלי-החיים והצמחים המקומיים שמרו את מעגל האנרגיה פתוח - יתכן, ואחרים לא יעשו זאת.
3. שינויים מעשי ידי אדם - שונים משינויים אבולוציוניים והנם, בעלי השפעות כוללות יותר ממה שניתן לצפות מראש.
רעיונות אלה במשותף מעלים שני נושאים: האם האדמה יכולה להסתגל למצב החדש? האם ניתן לבצע את השינויים בהם אנו חפצים בפחות אלימות?
העדות המשותפת של ההיסטוריה ושל האקולוגיה תומכת במסקנה כללית אחת: ככל שהשינוי מעשה ידי אדם נעשה באופן פחות אלים, כך גדלים הסיכויים להסתגלות מוצלחת יותר במסגרת הפירמידה הסביבתית. אלימות משתנה בהתאם לצפיפות אוכלוסין; ככל שצפיפות האוכלוסין גדולה יותר כך השינוי הופך לאלים יותר. במובן זה, לצפון אמריקה יש סיכוי טוב יותר ליציבות ממושכת מאשר לאירופה, בהנחה שתצליח להגביל את צפיפות האוכלוסין בה.
מסקנה זו סותרת את הפילוסופיה הרווחת לפיה - כיוון, שצפיפות האוכלוסייה עלתה במעט, אירוע אשר העשיר את החיים האנושיים, הרי שעליה אינסופית בצפיפות תעשיר את החיים האנושיים באופן אינסופי. במדע האקולוגיה לא יתכן מצב בו ניתן להגדיל את הצפיפות באופן בלתי מוגבל. כל רווח כתוצאה מעלייה בצפיפות מלווה גם בהתמעטות המשאבים.
תהיה המשוואה בין אדם לאדמה אשר תהיה, לא סביר כי אנו יודעים את כל מרכיביה. מחקרים אחרונים בתזונה הקשורה למינרלים וויטמינים מגלים יחסי תלות חדשים במעגל העליון: כמויות מזעריות של חומרים מסוימים קובעות את ערכן של קרקעות לגבי צמחים ואת ערכם של צמחים לגבי בעלי-חיים. מה לגבי המעגלים התחתונים, מה לגבי מינים הולכים ונעלמים, אשר שימורם נתפס כיום כמה שהוא בגדר מותרות אסתטיות בלבד? הם אלו אשר עזרו לבנות את הקרקע; באלו דרכים נעלמות יתכן והם אחראיים לשימור הקרקע?
בריאות האדמה והפיצול בין A ל-B
תורת מוסר האדמה, אם כן, משקפת את קיומו של מצפון אקולוגי, ומצפון זה משקף אחריות לבריאותה של האדמה. בריאות, הנה יכולתה של האדמה לחדש עצמה. שימור הסביבה הוא המאמץ שלנו להבין ולשמר יכולת זו.
אנשי שמירת טבע ידועים לשמצה בחילוקי הדעות שלהם. על פני השטח, חילוקי דעות אלה רק מגבירים את הבלבול, אך בדיקה מדוקדקת יותר מגלה מישור יחיד של מחלוקת, אשר הנו אופייני לתחומים ספציפיים. בכל תחום קבוצה אחת (A) מתייחסת לאדמה כאל קרקע ואל תפקודה כמייצרת מוצרים; קבוצה אחרת (B) מתייחסת לאדמה כאל ביוטה (עולם החי והצומח בכללותו) ואל תפקודה כדבר רחב יותר. המחלוקת הנה לגבי "רוחב" התפקוד, כמה רחב יותר?
בתחום שלי, יערנות, קבוצה A סבורה כי יש לגדל עצים כמו כרוב, כאשר צלולוזה הנה המצרך הנפוץ המיוצר ביער. אין לה כל עכבות לעניין אלימות; האידיאולוגיה שלה הנה אגרונומית. קבוצה B, לעומת זאת, רואה ביערנות דבר שונה מהותית מאגרונומיה כיוון, שהיא עושה שימוש במינים טבעיים, ומנהלת סביבה טבעית במקום ליצור סביבה מלאכותית. קבוצה B מעדיפה התרבות טבעית כעקרון. היא מודאגת מאובדן מינים שונים של עצי אגוז ואורן לבן ממניעים ביוטיים כמו גם כלכליים. היא מודאגת ממכלול שלם של תפקודים משניים ביערות: חיות-הבר, נופש, מקורות מים, אזורים טבעיים. לדעתי, קבוצה B מרגישה את תסיסתו של מצפון אקולוגי.
בתחום חיות-הבר קיים פער מקביל. לגבי קבוצה A המצרכים הבסיסיים הנם ספורט ובשר; קני המידה ליצור הנם מספרי פסיונים ודגי שמך. הפריה מלאכותית מקובלת כמפלט קבוע או זמני - אם עלות יחידה מאפשרת זאת. קבוצה B, מצד שני, מודאגת ממכלול שלם של בעיות משנה ביוטיות. מהו מחיר גידולם של בעלי-חיים עבור צייד בלבד, כאשר מדובר בטורפים טבעיים? איך ניהול יכול לשקם ולהגן על מינים נדירים, כמו תרנגולי-בר בארה"ב, אשר כבר היום לא ניתן להפכם למטרות צייד חוקי בשל מספרם הזעום או כמו הברבור השר או כמו מין מסוים של עגורים בארה"ב, האם ניתן להחיל עקרונות ניהול גם על פרחי-בר? ברור לי, כי יש כאן את אותו הפער בין קבוצות A ו-B כמו בתחום היערנות.
בתחום הרחב יותר של חקלאות אני מוסמך פחות לקבוע בוודאות אולם נראה כי ישנם פערים מקבילים פחות או יותר. חקלאות מדעית התפתחה עוד לפני שאקולוגיה נולדה, ובהתאם ניתן לצפות לחדירה איטית יותר של רעיונות אקולוגיים. יתר על כן, החוואי מטבע שיטותיו חייב לשנות את הטבע באופן קיצוני יותר, מאשר יערנים או שומרי חיות-בר. למרות זאת, ישנם חילוקי דעות רבים בתחום זה אשר מצביעים על ראיה חדשה של חוואות ביוטית.
יתכן, והעדות החשובה ביותר היא כי כמות אינה אמת מידה לעניין איכות מזון מתוצרת חקלאית, תוצריה של קרקע פורייה יכולים להיות איכותיים יותר ובו זמנית בכמויות גדולות יותר. אנו יכולים להגדיל את תפוקת היבולים של קרקע מדולדלת על ידי הוספת חומרי דישון, אך אנו לא מעלים בהכרח את איכות המזון. ההשלכות הסופיות של רעיון זה הנן כה רחבות, עד כי אני מניח לכותבים מוכשרים למשימה יותר ממני להעלות השלכות אלו על הכתב. אי שביעות הרצון, שמכונה "חקלאות אורגאנית", אשר נושאת כמה מסימני ההיכר של פולחן, הנה למרות הכל ביוטית בדרכה שלה, ובעיקר לגבי התעקשותה על חשיבות הפלורה והפאונה של הקרקע.
היסודות האקולוגיים של חקלאות הנם בלתי מוכרים לציבור, בדיוק כמו בתחומים אחרים של שימוש באדמה. לדוגמה מעטים האנשים המלומדים אשר מבינים כי ההתפתחויות המדהימות אשר חלו בעשורים האחרונים בטכניקות, הנם שיפורים במשאבה אך לא בבארות. וכך, בשטחים נרחבים בארות אלו הספיקו בקושי לפצות את הרמות היורדות של פוריות הקרקע.
בכל הפערים האלה אנו רואים את אותו פרדוקס בסיסי חוזר ונשנה: האדם הכובש נגד האדם הביוטי; המדע כמחדד חרבו נגד המדע כזרקור מאיר את עולמו; האדמה כשפחה ומשרתת נגד האדמה כגוף שיתופי.
התחזית
אינני סבור כי הקשר המוסרי לאדמה יכול להתקיים ללא אהבה, כבוד והערצה לאדמה, והערכה גבוהה לערכה. ערך, הנו דבר רחב בהרבה מערך כלכלי; כוונתי לערך במובן הפילוסופי.
יתכן והמכשול הקשה ביותר, העומד בפני התפתחות תורת מוסר של האדמה, נעוץ בעובדה כי מערכות החינוך והכלכלה שלנו פונות לכיוון שונה לחלוטין מהכיוון של מודעות חזקה לאדמה. האדם המודרני האמיתי מופרד מהאדמה על ידי מתווכים רבים, ועל ידי אינספור מכשירים פיסיקליים. אין לו קשר חיוני אליה; לגביו מדובר במרחב בין ערים, בו מגודלים גידולי חקלאות שונים. לאחר יום בטבע, אם לא מדובר במסלול גולף או אתר מיוחד מסוים, הוא משועמם עד מוות. אם גידולים היו יכולים להיות מגודלים באופן הידרופוני ולא בחוות, הדבר היה מתאים לו. תחליפים סינתטיים של עץ, עור, צמר ומוצרים טבעיים אחרים מתאימים לו יותר מהמוצרים המקוריים. ובקיצור, הוא התבגר משלב האדמה.
מכשול לא פחות חמור הנו החוואי, עבורו האדמה היא יריב או מי שמעמיס עליו משימות אשר גורמות לו להשתעבד להן. באופן תיאורטי, המכניזציה של החקלאות אמורה הייתה לשחרר את החוואי אך השאלה האם הוא אכן משוחרר בפועל שנויה במחלוקת.
אחד מהדברים אשר נחוצים לנו לשם הבנה של האדמה, היא הבנתה של האקולוגיה ולא מדובר בדבר אשר כלול בחינוך. למעשה, נראה כי חינוך גבוה נמנע במתכוון מלעסוק בנושאים אקולוגיים. הבנה אקולוגית אינה בהכרח כלולה בקורסים אשר נושאים תוויות אקולוגיות; סביר יותר כי הקורסים יהיו מסווגים תחת גיאוגרפיה, בוטניקה, אגרונומיה, היסטוריה או כלכלה. בכל מקרה, חינוך אקולוגי הנו נדיר יחסית.
רעיון תורת המוסר של האדמה היה נראה חסר כל סיכוי אילולא המיעוט, אשר נמצא במרידה ברורה במגמות המודרניות הללו. המפתח לתהליך ההתפתחותי של תורת המוסר הזו הנו בפשטות: הפסק לחשוב על שימוש ראוי באדמה כעל בעיה כלכלית בלבד. בחן כל שאלה גם במונחים של מה נכון לעשות מבחינה מוסרית ואסתטית, כמו גם במונחים כלכליים. דבר מה הוא נכון כאשר הוא נוטה לשמר את השלמות, היציבות והיופי של הקהילה הביוטית, הוא שגוי כאשר הוא נוטה אחרת.