תיירות אקולוגית, תיירות העתיד!
מאת: מיכל ווימר-לוריא, מנהלת פורטל 'תיירות אקולוגית בישראל'.בשנת 1983 ניהל אדריכל מקסיקני בשם הקטור סבאלוס לאס קורן, מאבק לשימור בית הרבייה והגידול של הפלמינגו האמריקאי בצפון יוקטאן, לא רחוק מקנקון, מקסיקו. במקום הייתה אמורה לקום מרינה גדולה, שהייתה פוגעת אנושות בבעלי הכנף הוורודים, האציליים, שחיו בשלווה בהמוניהם באחו הלח של אזור זה.
לאס קורן לא וויתר. הוא טען שהתיירות האמריקאית הגדלה יכולה להיות מכוונת דווקא לאותם בתי גידול. הוא ניצח במאבקו ובכך תבע והשריש מושג חדש. תיירות אקולוגית.
תיירות, אם כן, יכולה להצדיק כלכלית ולהוות אמצעי לשימור הסביבה. מקומות המיועדים לחציבה, כריתת עצים, או דייג אינטנסיבי, עשויים לגלות כי ירוויחו יותר מפיתוח תיירותי השומר על הסביבה. שיקול זה הנו נכון גם לאורך זמן, כיוון שהמשאבים לא מתכלים לעולם, יחד עם זאת, יש לזכור, כי תיירות תישאר החלופה הטובה והרווחית ביותר, כל עוד עושה שימוש מושכל ומאוזן במשאבים.
תיירות מוגדרת כיציאה מהשגרה ומהסביבה היומיומית שלנו, לפרק זמן מוגבל ולמטרות שונות. כ "תיירים", אנו מחפשים מקומות בהם נוכל להשתחרר מהלחצים, לחדש אנרגיות, להכיר אנשים ותרבויות חדשות, ולהתנסות בפעילויות בלתי מוכרות. הצורך שלנו "לתייר", הוליד את אחת מהתעשיות הגדולות בעולם (מהווה 10.3% מהתל"ג העולמי ומספקת 8.7% מהתעסוקה העולמית), אשר הנה בעלת קצב הצמיחה המהיר בעולם (כ 4% בשנה - נתוני World Travel & Tourism Council). על מנת לספק צורך זה, פיתחה עבורנו תעשיית התיירות, על שלוחותיה השונות (חברות תעופה, רשתות המלונות, חברות השכרות הרכב, חברות ייצור מזון ואבטחת נוסעים), תשתית מסועפת ומשומנת היטב, אשר תקלוט אותנו ביעילות ובנוחות ביעד: התעשייה זוכה להכנסה מכובדת ואנחנו לחוויה מחדשת ומרעננת.
הצד שלנו בעסקה, בדרך כלל, מסופק. אך האם כל השותפים להצלחת התעשייה נהנים מרווחיה? האם תיירות מביאה לשגשוג הכלכלי והחברתי "המובטח" למדינות ולקהילות המארחות? התשובה היא לעיתים קרובות, לא. בתעשיית התיירות שולטים ביד רמה קונגלומרטים וחברות בינלאומיות גדולות אשר אינם משאירים מקום ל "שחקנים קטנים". הם מזהים יעדי תיירות אטרקטיביים בעולם, כאלו עם יערות גשם, שוניות אלמוגים, עדרי חיות בר, דולפינים ועוד, ומשתלטים עליהם באופן כמעט מושלם. המבנה הארגוני שיצרו, מביא לכך שמרבית הכסף המושקע בחופשה, חוזר הישר אל כיסם ולא מגיע כלל לכיסה של המדינה המארחת; התשלום על הטיסה, המהווה מרכיב עיקרי של ההוצאה התיירותית, מתבצע כבר בארץ המוצא וכך לעיתים קרובות גם התשלום עבור המלון והארוחות. בשדה התעופה משולם הרכב השכור ובמלונות עצמם משווקות פעילויות ואטרקציות שהמלון שותף ברווחיהן. התיירים, הנהנים מטיפול יעיל ומחבק ("כמו בבית"), אינם ערים לעובדה כי כספם אינו תורם כמעט במאומה לכלכלה ולקהילה המקומית - אלא באופן מוגבל למדי כאשר הם יוצאים מבית המלון לשוק לרכוש מוצר או שירות ישירות מהתושבים.
התופעה של "זליגת" רווחים מיעדים תיירותיים לאותם קונגלומרטים וחברות מערביים, ידועה וכואבת בעיקר עבור מדינות המבוססות או תלויות כלכלית בתיירות (בינהן קניה, נפאל, ותאילנד). לעיתים נותר רווח של בין 2% - 10% לכלכלה המקומית מהתיירות.
תופעה זו שהיא מעין "ניו-קולוניאליזם", מנפצת את האשליה כי ע"י פיתוח תיירותי חיצוני מואץ ומסיבי, יכולות מדינות להביא לצמיחה כלכלית ושגשוג חברתי. נהפוך הוא. ההשתלטות הזרה גורמת לתושבים המקומיים לאבד את אדמותיהם ואת הגישה למשאביהם.
לאור חשיפתם של התושבים למנהגים וערכים "מערביים", נפגעת השלמות והזהות התרבותית שלהם, ותופעות חברתיות הרסניות כגון אלכוהוליזם, זנות ופשע – הולכות ומתגברות, ככל שהתלות בתיירות הזרה גדלה.
פגיעה עקיפה, משמעותית לא פחות, נגרמת כתוצאה מהרס הסביבה. הפיתוח התיירותי המותאם ל "תייר המערבי", זולל שטחים ומשאבים בקצב מהיר מקצב התחדשותם הטבעית; סלילת כבישים, בניית מלונות, קניונים, מסעדות, רשתות הטלפון, חשמל, ביוב, ומים – ישרתו נאמנה את התיירים – אך יביאו להתדלדלות ולזיהום מקורות המזון והשתייה, התרופות, חומרי הבנייה ועוד. תייר מערבי עלול לטעות ולחשוב כי "המודרניזציה" שהביאה עמה התיירות, גרמה לשיפור באיכות חיי התושבים המקומיים. בפועל, הכנסתם המוגבלת, ולעיתים תרבותם ואמונתם של המקומיים אינם מאפשרות מעבר לאורח חיים "מודרני" , והם נותרים ללא יכולת לספק את צורכיהם הבסיסיים, ומכאן הדרך קצרה לפיתוח תלותיות, ולקיבוץ נדבות.
הרס הסביבה וניצול בלתי מושכל של המשאבים הטבעיים מביאים בסופו של דבר לפגיעה באיכות "המוצר" התיירותי. תוך עשרות שנים, ואולי פחות, נפגעים קשות הנופים, הצמחים, בע"ח, השרידים ההיסטוריים והארכיאולוגיים, והתרבויות – שעל בסיסם פותח היעד התיירותי. אז, אוספים בעלי החברות את ממונם, ועוברים יחד עם התיירים, אכפתיים ככל שיהיו, ליעד הבא - עד שביום אחד - פשוט לא יישארו יעדים לעבור אליהם.
ומה על המקומיים? אלה נשארים בלית ברירה בלי האדמות והמשאבים שמהם התפרנסו לפני הפיתוח התיירותי, עם מצוקות חברתיות, תרבות בקריסה והרבה תסכול.
תיירות בת קיימא מתחשבת ביכולת המקום לסבול שינוי. כשהיא מתרחשת באזורים טבעיים היא נקראת תיירות אקולוגית, והיא מהווה פתרון ארוך טווח לבעיות אלו.
היא נעשית תוך תשומת לב ורגישות העונה לצורכיהם העכשוויים והעתידיים של כלל בעלי העניין - בדגש על אלו של הקהילות המארחות והגופים המייצגים את האינטרסים של הגנה ושימור הסביבה. לטווח הרחוק היא גם כלכלית הרבה יותר - לראייה ע"פ נתונים עדכניים מתפתחת התיירות האקולוגית בעולם בקצב של כ-20-30 אחוזים בשנה.
וכמו תמיד – השינוי מתחיל באדם הקטן, בצרכן, בתייר, ובדרישתו לקבל מוצר טוב, אבל גם כזה שיוכלו ליהנות ממנו הדורות הבאים.
תיירות אקולוגית – המגמה המובילה בפיתוח התיירות בעולם!
• מהווה 7% מכלל תעשיית התיירות העולמית
• קצב צמיחה בין 20% - 34% לשנה
• בשנת 2004, קצב צמיחתה היה מהיר פי 3 מכלל התיירות העולמית
• מחקרים בעולם מראים כי עד 50% מסך התיירים מעוניינים לבקר באזורים טבעיים