שבעים אחוז מהציבור חש שהעיתונות עוסקת מעט מדי בנושאים סביבתיים
נתונים מתוך סקר פראט
למצב הרוח הסביבתי אשר נערך ע"י מכון רותם בהזמנת מרכז השלמאת: אירית באומן, רכזת פרויקט תקשורת במרכז השל.
סקר פראט למצב הרוח הסביבתי, שנערך ביוזמת מרכז השל, מוכיח כי מרבית הציבור הישראלי חושב שמצב הסביבה בישראל הוא רע ומזהה את זיהום האוויר והמים בישראל כאיום אמיתי על בריאותו ועל הסביבה (ראו פרטים נוספים ב"עובדות" בגיליון "לשם שינוי" זה). לצד העלייה בדאגה למצב הסביבה ולבריאות הציבור מתברר כי רוב הציבור, לא פחות מ- 70%, חש שהתקשורת עוסקת מעט מדי בנושאים סביבתיים, כלומר, שהתקשורת הישראלית אינה משקפת במידה מספקת את חומרת המצב שהוא לעיתים,כך ממש, מצב חירום ושהסביבה ואנו יחד איתה, מופקרת. האם זהו אכן המצב? האם אכן אינה עוסקת התקשורת די בנושא חשוב זה?
בואו ונתחיל עם החדשות הטובות – אין ספק כי בסיקור התקשורתי את נושא הסביבה בישראל ניכרת בשנים האחרונות מגמת שינוי חיובית ונפח הדיווח וכן איכותו השתפרו במידה רבה. אם בין השנים 2001-2003 זכה הנושא הסביבתי-חברתי לסיקור כמעט אך ורק בהקשר של אסון או מחדל וגם אז לרוב נטה להופיע בשולי החדשות (למעט מקרים חריגים) ניתן לחוש איך בשנים 2005-2007 השתפרה איכות הדיווח ותחקירים עצמאיים ונוקבים מצאו דרכם אל העמודים הראשונים של העיתונים הגדולים במדינה (ראו דו"ח ארגון חיים וסביבה).
גם נתוני פרס Pratt לתקשורת בנושאי סביבה, פרס שהוא יוזמת מרכז השל, מעידים על התפתחות המודעות לנושא הסביבה בקרב העיתונאים, ולא רק אלה האמונים על סיקור איכות הסביבה, אלא גם כתבי תחקירים, כלכלה, תשתיות, אנרגיה, בריאות וחברה. בתוך שלוש שנים יותר מהוכפלו המועמדויות לפרס בנושא תקשורת סביבה בכל הקטגוריות: רדיו, טלוויזיה ועיתונות כתובה מקומית וארצית. בלטה לטובה כמות כתבות התחקיר שגם לאחריהן בחרו הכתבים להמשיך ולעקוב אחר הנושא, כתבות שזכו להדים בדמות שאילתות בכנס, דיונים בשדולה הסביבתית-חברתית, ביקורים של חברי כנסת בשטח, אכיפה מוגברת של עיריות ועוד. כמו כן, ניתן להעיד על פריצה בסיקור הסביבה במגזרים, במיוחד הערבי והחרדי.
אם זהו המצב מדוע אם כן, כפי שמעידים נתוני הסקר שבכותרת מאמר זה, חש רובו המוחלט של הציבור שהתקשורת אינה עושה די באשר לסיקור הסביבה בישראל? לא רק זאת, אלא שימו לב לנתון הבא: רוב מוחלט של 91% סבור שהממשלה עושה מעט מדי למען הסביבה. מדוע אין משקפת העיתונות את רחשי לב הציבור ונוקטת בגישה נשכנית הרבה יותר, תקיפה יותר, כזו הדורשת תשובות הנוגעות לבריאותו של כל אחד ואחד מאיתנו ולזכותו לאוויר ולמים נקיים? אחת התשובות, אולי העיקרית שבהן, היא המצב הביטחוני בישראל. האיום הביטחוני נתפס לרוב כממשי יותר מן האיום הסביבתי. הוא מיידי, ממש "מעבר לפינה", הוא מפחיד והוא משתלב בשיח קיים ומבוסס בחברה הישראלית בה אנו כולנו נמצאים בסכנת קיום ממשית יום ביומו. אין זה המקום לשאול אם יש ממש בתחושה זו ומאמר זה צר מלהכיל את אין-סוף הפנים הנספחות לדיון שכזה. אבל יש לומר, שהאיום הסביבתי נותר לעיתים קרובות אולי כאיום מופשט, לא גשמי, ארוך טווח ולכן לא אימננטי. מערכות העיתונים בוחרות שוב ושוב לתת את הכותרות הגדולות בעמוד הראשון לענייני מדינה ובטחון. ואכן, אנחנו גרים במדינה לא פשוטה ובאזור מסובך במיוחד. אבל כמה אנשים יודעים שיש יותר הרוגים מזיהום אוויר בישראל מאשר מפיגועי טרור? למעשה, למעלה מ-1,100 איש מתים כל שנה מזיהום אוויר בגוש דן (ע"פ נתוני סקר סיכונים שנערך עבור אדם טבע ודין). מספר זה כבר גבוה יותר ממספר ההרוגים כתוצאה מטרור בכל הארץ בשנה. אך בכל זאת, נתון זה אינו משתקף בנפח הסיקור של הנושא בתקשורת.
ואולי אין זו רק אשמת המציאות הפוליטית בה אנו חיים המאפילה דרך קבע על נושאים סביבתיים. אולי יש לחפש את המקור עמוק בתוך התפיסות התרבותיות שלנו כחברה בהן נתפס המצב הסביבתי ככורח, כתשלום שעל החברה לשלם בעבור המודרנה ובעבור רווחה כלכלית, כתוצאה "טבעית" של תרבות הצריכה המניעה את גלגלי הכלכלה הקפיטליסטית (הרי היה זה נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שנסוג מהסכם קיוטו לצמצום פליטות גזי החממה בטענה שהדבר יזיק לאינטרסים הכלכליים של ארה"ב). בתוך כך נתפס הטבע כמתקן את עצמו ומשאביו נתפסים כבלתי מתכלים. בתוך כך נתפס הטבע כמתקן את עצמו ומשאביו נתפסים כבלתי מתכלים וניתן לזהות הנחת יסוד מובלעת בדבר עליונותו של האדם על הטבע וזכותו לעשות בו שימוש לצרכיו הוא.
אך כפי שכבר אמרנו, בכל זאת ניכרת מגמת שינוי לטובה בעיתונות הישראלית. כתבים מסורים, סקרנים ועניינים החלו לעסוק בנושא ולא הרפו. הודגשה חומרת מצבם של מקורות המים בישראל לנוכח הסכנה הממשית של מחסור במים באזורנו, בייחוד לאור שינויי האקלים של התחממות כדור הארץ. נשפך אור על קשרי הון-שלטון המביאים לניצול דורסני של נחלת הכלל לטובת רווח כלכלי קצר רואי וקשה לב ועוד ועוד. ומה בעולם? איך נראה הסיקור הסביבתי בעולם?
באתר האינטרנט של העיתון המוביל בעל התפוצה הבין לאומית ה-International Herald Tribune (עיתון המשלב משאביו עם משאבי עיתון הניו-יורק טיימס) ישנם עמודים קבועים בנושאים התחממות כדור הארץ, כלכלה וסביבה ואנרגיה ירוקה וכן עמודים המסקרים את הסביבה מהפן הבריאותי או המדעי שלה. בכל אלה מופיעות אין ספור כתבות עומק בנושא וארכיון נגיש.
גם המגזין המוביל Time Magazine הפועל בשיתוף עם CNN מקדיש באופן קבוע תשומת לב נרחבת לנושאי סביבה. כך למשל נבחר אל גור לאחד ממאה האנשים המובילים של השנה בזכות מאמציו להביא את המאבק בהתחממות הגלובלית לקדמת הבמה של הדיון הציבורי. המגזין מקדיש לעיתים קרובות את כתבת השער לנושא ההתחממות עם כותרות שאינן משתמעות לשני פנים. באפריל 2006 יצא לאור גיליון שכותרות: "Be worried. Be very worried". שנה אחר-כך, באפריל 2007 , חזר המגזין והקדיש גיליון לנושא הפעם תחת הכותרת "The Global Warming Survival Guide" ובו מופיע המדריך הפרו-אקטיבי "51 Things you can do to save the environment".
גם מגזין התרבות הנחשב Vanity Fair הקדיש את גיליון מאי האחרון לנושא הסביבה כשעל השער מופיע כוכב הוליווד ליאונרדו די-קאפריו הידוע כלוחם למען הסביבה.
העיתון היומי הכלכלי החשוב The Wall street Journal לא נשאר חייב ומסקר בקביעות את השפעות שינויי האקלים על החברה והכלכלה. כך למשל סוקר העיתון את ההשקעות הגדלות בתחום האנרגיה הירוקה, ה-Green Tech אותו הגדיר העיתון כהיי-טק החדש. גם התמודדותן של חברות הביטוח עם צפי שינויי האקלים זוכים לתשומת לב, וכן ההשפעות מרחיקות הלכת של מציאת חלופות לדלק פוסילי בדמות אתנול או ביו-דיזל אחר. נושא חשוב נוסף הוא מעורבותו הגוברת והולכת של עולם העסקים באתגרים הסביבתיים וניצני הכרה של תאגידים לאחריותם לסביבה ולחברה (חברות ענק כגון General Electric, DuPont, BP ועוד).
לטובת העוקבים בעניין אחר הנושא ישנם כמה כלים יעילים המאגדים את סיקור חדשות הסביבה ברחבי העולם. המוביל שבהן הוא ENN - Environmental News Network. הארגון, הקיים כבר למעלה מ-20 שנה, שם לו למטרה לספק נקודת מבט גלובאלית בנושא סביבה ולקדם את המודעות ואת השיח הביקורתי בנושא. הארגון שואב את ידיעותיו ממקורות שונים כגון Reuters, Associated Press, ועוד. בנוסף הוא מפיק ניוזלטר יומי אליו ניתן להירשם בחינם כאן.
ולסיום- שימו לב לחדשות הבאות – אחד מתאגידי התקשורת הגדולים בעולם News Corp. בבעלות המיליונר רופרט מורדוך, הודיע השבוע על כוונתו להפוך ל"מאוזן פחמן" עד שנת 2010. ולמה הכוונה? פירוש הדבר שהתאגיד, שהוא הבעלים בין השאר של העיתון The New York Post, שם לו למטרה לצמצם את פליטות גזי החממה של כל סניפיו ועסקיו ברחבי העולם, פליטות שבשנת 2006 עמדו על 641,150 טון פחמן דו-חמצני. אתם חייבים להודות, מדובר פה בהפנמה ראויה לציון.
דבר אחד הוא ברור - יש לנו מה ללמוד מעמיתינו בעולם. מערכות העיתונים המובילים בעולם הבינו כבר מזמן שנושא הסביבה אינו מוגבל לתחום סיקור אזוטרי אלא נוגע לכל רובדי החברה. סיקור מושכל של המשבר הסביבתי מחייב הארת הקשרים שבין סביבה לחברה, כלכלה ותרבות. את הנטייה להציג את העוסקים במשבר הסביבתי כנביאי זעם אפוקליפטיים או "מחבקי עצים" חולמניים הולכת ומחליפה ההבנה שהעסק הוא רציני, הוא לא מעבר לפינה אלא כבר כאן, ושהחלופה המאוזנת בדמות קיימות ופיתוח בר-קיימא הופכת אט אט להיות האפשרות היחידה.