מוכרים אינדולגנציות (כתבי מחילה)

מאת גורג' מונביו

תרגום: אמי אטינגר
מאמר זה פורסם בגארדיאן, ב-18/10/06
שימו לב, בהמשך המאמר מפורסמת תגובה של אנשי הקו-אופ.

הללויה! נמצא הפתרון. ניתן לתת מנוח למצפון רדוף האשמה שלנו, לתדלק בחדווה את רכבי השטח ולהמשיך לטוס מסביב לעולם מבלי לדאוג להשלכות שיש לכך על כדור הארץ. כיצד התאפשר הקסם? על ידי תוכנית פשוטה הידועה בכינוי – "איזון פחמן". אתם רוכשים לעצמכם מצפון נקי על ידי תשלום לאחרים לטפל בנזק שאתם גורמים.

חברת הנסיעות של הקו-אופ בבריטניה החלה לשווק ללקוחותיה תוכניות איזון פחמני. כדי לטוס לנופשון בספרד הם משלמים תוספת של 3 פאונד לשם האיזון. כך הם יכולים לשכוח את תרומתם הפרטית לשינוי האקלים. כסף זה משמש לפרוייקטים בעולם המתפתח כגון הקמת טורבינות רוח או תנורי בישול יעילים יותר. חברת BP יצאה בתוכנית ניטרול פחמן, המאפשרת ללקוחות לנטרל את פליטות הפחמן הדו-חמצני של נהיגתם. ניתן להיפטר מהשלכות הנהיגה של שנה שלמה תמורת 20 פאונד בלבד. גם כאן הכסף מושקע בעולם המתפתח- הפקת אנרגיה מביומסה בצפון הודו, טורבינות רוח בדרומה ותוכנית ללכידת המתאן מהפרשות בעלי חיים במקסיקו- לכם ולBP לא נותרות דאגות על שאתם מעוללים לאטמוספירה (או, לצורך העניין, לתושבי האי פפואה או הטונדרה באלסקה).
זה נשמע נהדר. מבלי להזדקק לשינוי פוליטי או חברתי, ועבור תשלום מזערי ללקוח, נפתרת בעיית השינוי האקלימי. נוותר על לירות בודדות ונוכל להמשיך לישון בשקט.

אין זו הפעם הראשונה בה נמכרות תוכנית מעין אלה. ג'ון לוטרופ מוטלי בספרו משנת 1855 "עליית הרפובליקה ההולנדית", תיאר את האמצעים ששימשו את בנות ובני הולנד לכפר על חטאיהם. "מכירת כתבי מחילה הכניסה הון לכמורה... מתן חנינה מטעם האל עבור פשעים שבוצעו או כאלה שעמדו בפני ביצוע ניתנה על פי תעריף ידוע מראש. כך הרעלתו של אדם נחונה תמורת 11 דוקאטים ושש ליוורות (מטבע ימי בינימי). גילוי עריות נפדה תמורת 36 ליוורות ושלושה דוקאטים וכן הלאה"
כפי שבמאות ה-15 וה-16 יכולת לשכב עם אחותך, להרוג ולשקר ללא פחד מחרון האל כך גם היום ניתן לחיות בדיוק כפי שרוצים תמורת העברת המעות לאחת מאותן חברות אינדולגנציה (המוכרות כתבי מחילה). זה קשקוש חורש רעות והרסני.

הבעיה היא כזו. כדי ששינוי אקלימי היוצא משליטה לא יהווה גורם להמסה בלתי הפיכה של מסת הקרח של גרינלנד ומערב אנטרקטיקה ויגרום למאות מיליונים לנטוש את בתיהם, עליית הטמפרטורה הגלובאלית צריכה להישאר קטנה מ-2 מעלות צלזיוס מעל לרמתה בעידן הטרום-תעשייתי. כפי שמראים המספרים בספרי Heat, דבר זה דורש קיצוץ של 60% בפליטת גזי חממה עד לשנת 2030, דבר שמשמעותו צמצום של 90% בעולם העשיר. גם אם תוכניות לאיזון פחמני המנהלות פרוייקטים בעולם המתפתח היו מביאות את כל המדינות העניות להיות נטולות פליטות פחמן כליל, עדיין נותר היה עלינו לקצץ את רוב הפחמן שאנו מייצרים כאן. קנייה ומכירה של איזון פחמני היא כמו הזזת האוכל בצלחת כך שיראה כאילו אכלנו משהו.

כל תוכנית המשכנעת אותנו שאנו יכולים להמשיך לזהם, דוחה את הנקודה הקריטית של מודעות לשינוי האקלימי בה נגיע להשלמה כי על חיינו להשתנות. אך הזמן קצר מכדי לאפשר לנו עיכובים. הקיצוצים הגדולים צריכים לקרות כעת וככל שנתעכב כך יהיה קשה יותר למנוע משינוי האקלים לצאת משליטה. במוכרם מצפון נקי, חברות האיזון חותרות תחת המאבק הפוליטי ההכרחי להתמודדות עם שינוי האקלים. הן אומרות לנו כי אין לנו צורך להיות אזרחים, ומספיק רק להיות צרכנים טובים יותר.
מטרתם של סוכנות הקו-אופ ושל BP היא תמיד להרחיב את העסק. תוכניות אלה מאפשרות להם לנהוג כך ולמכור תדמית ירוקה בו זמנית. אך פליטות הפחמן של מגזר התעופה, לשם דוגמא, עולות במהירות כזו שבשנת 2020 כמותן תהיה שווה להקצאה של בריטניה כולה בחלוקה עולמית שוויונית של רמות פליטה בנות קיימא. באותו קצב צמיחה, כעבור שני עשורים נוספים, פליטות מתעופה יהיו שוות לסך רמת הפליטה בת הקיימא בכלל העולם. אולי אז יפתחו חברות האיזון תוכנית על צדק ומאדים, שכן בקרוב נזדקק לכמה כוכבי לכת בכדי לקלוט את כל הפחמן הדו-חמצני שאנו פולטים. האיזונים הללו, במילים אחרות, משמשים כתירוץ להמשך הגידול שאינו מקיים של פעילות עתירת פחמן.

אלו בהחלט אינן הבעיות היחידות. טון פחמן הנחסך היום הוא משמעותי יותר מבחינת מניעת שינוי האקלים מאשר טון פחמן הנחסך בעוד שלוש שנים. כמעט בכל החברות הסוחרות קיימת השהייה בין פעילות החסכון העתידית ביחס לפליטות שלנו כיום. אך לא מצאתי חברה המבצעת היוון עבור חסכונות הפחמן העתידיים (היוון שיגלם את הערך הנוכחי של החסכון לעומת הערך העתידי). לכן הן כולן מבצעות רישום כוזב (גם אם לא במודע).

בעוד שהפחמן שאנו פולטים בטיסה ובנהיגה הוא ודאי ומדיד, הפחמן הנקלט בפרויקטים של איזון קשה יותר למדידה והוכחה. פרוייקטים רבים יצליחו ויפעלו לתקופה הנדרשת. אחרים יתבררו ככישלון, כמו שכבר קרה עם מבצעי נטיעת עצים שהתבררו ככישלון מהדהד. בכדי להוכיח חסכון בפחמן נדרש גם להוכיח כי הפרוייקט אינו שינוי שהיה קורה ממילא - למשל שמקסיקו לא הייתה בוחרת בכל מקרה ללכוד את המתאן המשתחרר בחזיריות, או כי אותם הודים לא היו מצטיידים בתנור חסכני יותר באנרגיה ללא קשר לפרוייקט. העתיד בו דנים הוא בלתי ניתן לחיזוי וטרם נזדמן לי לפגוש נציגי חברות איזון בעלי סגולות נבואיות. בסוכנות הנסיעות של הקו-אופ ותחנות התדלוק של BP ניתן כעת לרכוש בעיקר שביעות רצון המלווה בטפיחה עצמית על השכם יחד עם אפטיה פוליטית, אך לא ניתן לרכוש את הישרדות כדור הארץ.


תשובה למאמר של מונביו:

מבקרי "איזון הפחמן" הם המתחמקים מדיון בלב העניין

מאת פול מונהאן

תרגום: אמי אטינגר
מאמר זה פורסם בגארדיאן, ב-8/11/06

תוכניות איזון הפחמן והתומכים בהן זכו לאחרונה לביקורות. ג'ורג' מונביו בטור שלו צייר תמונה של הצרכן האתי בבריטניה כאדם נאיבי שמבזבז את כספו לריק במקרה הטוב, ומייצר אקלים פוליטי המאפשר לממשלה לחמוק מהחקיקה הקשה, שכה חיונית להתמודדות עם שינוי האקלים, במקרה הרע.

ברור שלו הפוליטיקאים והמצביעים היו מחכימים לפתע ועושים במהירות את השינויים הדרושים למעבר לכלכלה יעילה בשימוש בפחמן לא היה צורך בתוכניות איזון כלל. קראו לנו ציניים אם תרצו אך אנו בהחלט לא רואים בכך דבר מובן מאליו. לכן אנו תומכים בקמפיין "הבקשה הגדולה" של ידידי כדור הארץ  ובדרישה לקביעת יעדי הפחתה לפליטות פחמן שיהיו מחייבים וקצרי טווח (וזה היה כרוך לא רק בכסף אלא בקריאה לפעולה של כל 2 מיליון החברים בקו-אופ שלנו).

הקו-אופ הייתה חלוצה בתוכניות איזון פחמן מאז שנת 2000 ואלו מוצעות היום לנוטלי משכנתאות מבנק קו-אופ, למבטחי ביטוחי רכב דרכנו ולמשתמשי סוכנות הנסיעות הקואופרטיבית. זה בנוסף ולא במקום צעדים נוספים. למשל כל 3,000 המבנים בהם אנו פועלים משלמים תעריף גבוה עבור חשמל המיוצר מאנרגיה מתחדשת. בכך נכנסנו למחויבות ארוכת טווח לפיה כושר הייצור הנוסף שיידרש לנו יגיע ממקורות מתחדשים והחלנו בהקמת טורבינות רוח באדמות החקלאיות שלנו. אנו חלוצים גם במיקרו-ייצור של אנרגיה ומובילים בבריטניה הן בהתקנת תאים פוטו-וולטאיים והן במיקרו-טורבינות רוח.

אני מספר זאת לא על מנת להשוויץ, טוב לא רק כדי להשוויץ, אלא על מנת להדגים שאיזון פחמן אינו מחליף אפשרויות אחרות אלא הוא חלק מתיק חלופות המשמשות עסקים. מה שחשוב לעניינינו הוא שתוכניות וולונטריות כאלה מביאות להפחתה נוספת מעבר להתחייבויות הממשלה הנגזרות מהסכמי קיוטו.

ישנן כמובן תוכניות איזון טובות לצד גרועות בדיוק כשם שיש אמצעי תחבורה טובים ורעים או אמצעי ייצור חשמל טובים ורעים. המבקרים כמובן מתמקדים בכושלות ובייחוד בנטיעת העצים. רק לעיתים נדירות הם מזכירים תוכניות המקימות טורבינות רוח בהודו או משפרות את ניצולת האנרגיה של בתים בפקיסטן – שני תחומי פעולה המסופקים לנו על ידי הארגון Climate Care, שהוקם להפחתת פליטת גזי חממה.

איני מכיר איש הטוען ברצינות שפרוייקטים אלא לא הביאו להפחתה בכמות פליטות פחמן. המבקרים אומרים "חובת ההוכחה עליכם". אך האמת המשעממת היא שהמתודולוגיה המשמשת לבדיקת הטענות היא בדיוק אותה מתודולוגיה המשמשת לחשב את הפליטות וההפחתה בהן כאן בבריטניה. תחזיות לעתיד מתבצעות אך אלו הן חלק הכרחי: מימון לטורבינות רוח ניתן לפי מהירות רוח ויכולת הפקה חזויים, יעילות אנרגטית נמדדת בהתחשב במזג אוויר צפוי, עם פקטור מתקן לאלמנטים לא ידועים כמו ימים קרים או חמים במידה יוצאת דופן.

מחד ברור כי "זה לא פייר" שרק אנשים עשירים במערב זוכים לטוס – אך השאלה הנשאלת אינה אם תוכניות איזון יביאו לחלוקה מחודשת של העושר וצדק חברתי אלא אם הן יביאו להפחתות אמיתיות ומתמשכות של פליטת פחמן דו-חמצני.

הן יכולות ומביאות, ולמזג האוויר ממש לא מזיז מה המקור של הפחמן. האם נמנענו בבריטניה מייצורו או איזנו אותו בהודו, הפחתה של טון היא הפחתת טון היא הפחתת טון.


חזרה לגיליון 23 של "לשם שינוי"