ההייפ סביב האקלים
לימור אלוף
נושא האקלים מתחמם! הצצה חטופה בפרסומות ה- CNN, בלוחות המודעות הגדולים הפזורים בשדות התעופה ובעמודי הכלכלה בעיתונות המקומית מעלה את השאלה מה סוד הפופולאריות החדשה של מזג האוויר? יותר מזה, האם רק נדמה לנו כי הנושאים הירוקים והאקלים בראשם, שהיו עד כה נחלת חוגים מצומצמים, פורצים את סביבתם הטבעית ומתחילים להלך קסם על אאוטסיידרים?
הסרט של אל גור 'אמת מטרידה' הוא זרז חשוב בתהליך זה שנקודות ציון חשובות בו הן ההוריקן קטרינה וטלטלות מחירי הנפט. במצגת מדעית שנונה וסוחפת, המשלבת פיסות ביוגרפיות, חושף ה'כמעט נשיא' לאור הזרקורים ולעין הציבורית את האיום הסביבתי הגדול ביותר בעולם. הסרט חסר החמלה מרים את המסך מעל ההשפעות הדרמטיות של השימוש שלנו בפחם נפט וגז וחושף את נכלוליות פוליטיקת האקלים של הנשיא בוש. את אולמות הקולנוע לא גודשים רק הפעילים המסורתיים בתחום, אליהם מצטרפות כיתות מדעים בבתי ספר ו..בכירים מעולם העסקים, המציצים ונפגעים.
הריגוש העז שמעורר הסרט, שהפך כבר לסרט פולחן, ממחיש את עוצמת המדיה כאשר היא מגויסת להעברת נושא בעל חשיבות חברתית גלובאלית. רתימת יכולותיה לחשיפה ומכירת מסר מצביעה על אפיק בלתי מנוצל שיש לרתום אותו ליצירת מודעות פוליטית-אקולוגית חדשה חובקת עולם. התרומה של המדיה ככלל וסרטו של אל גור בפרט להפיכת ההתחממות האקלימית מנושא מדעי בו דנים במחשכים, לנושא פוליטי, החשוף לאור השמש הוא מהלך שאין לזלזל בחשיבותו. הוא מפקיע את העיסוק במוראות האקלים מידיהם של המומחים והרגולאטורים ומעביר אותו לדיון ציבורי. הדוחות עבי הכרס של הפאנל הבינלאומי לשינוי אקלימי זוכים סופסוף לתרגום אמיץ לשאלות מוסריות קונקרטיות הנוגעות לכל אחד מאיתנו.
בהנחה שנושא ההתחממות האקלימית אכן הופך לחלק מסדר היום החברתי והפוליטי חשוב להבין כי הקרב האמיתי על היעדים ודרכי ההתמודדות, עוד לפנינו. קרב זה ינקז אליו קבוצות אינטרסים רבות השפעה שיקפצו לעגלת האקלים רק כדי להתאים את התקינה החדשה המתגבשת לנוחותם. לקדרת הפתרונות יישלפו מן הבוידעם פצלי שמן, אנרגיה גרעינית והאוקסימורון 'פחם נקי' שיבקשו לחסות תחת מטריית האנרגיה הנקייה. לצד ניסיונות סרק אלה, נשמע יותר ויותר גופים דוגמת ה- International Energy Agency IEA מסבירים לנו כי דלקי מאובנים יהיו חלק בלתי נפרד מהעתיד שלנו וכי המעבר הריאלי יהיה הדרגתי ויתפרס עד סוף המאה. מסרי הרגעה אלה מתעלמים מהצורך לפעול בדחיפות ומההשפעות הקשות של הליכה מתמהמהת בנתיב זה. ההשפעות כוללות התגברות אירועי אקלים קיצוניים, הצפות, בצורות, הפצת נגיפי מחלות, פגיעה ביבולים חקלאיים, הרס שוניות אלמוגים ויצירת מיליוני פליטי אקלים.
המטרה סביבה מתאחדים המדענים והמנהיגות העולמית השפויה היא מניעת עלייה מעל 2 מעלות צלסיוס מהרמות הטרום תעשייתיות. כדי לעמוד ביעד זה עלינו לחרוג ממתכונת 'עסקים כרגיל' ולהפחית את גזי החממה באטמוספרה ב- 70%-80% עד 2050. המשמעות היא אדירה: סנכרון מחודש של מערכות האנרגיה, התחבורה, החקלאות, התכנון והבנייה והתאמתם למטבוליזם תעשייתי חף מפחמן. המטרה היא שאפתנית ושונה מכל אתגר בו עמדה החברה האנושית קודם לכן. בניגוד למשל לפתרון בעיית הידלדלות האוזון שנפתרת בהצלחה על ידי מעבר מקטגוריית חומרים אחת לאחרת, כאן השינוי אינו קוסמטי כי אם מערכתי ומחייב בחינה והפחתה של מדרך הפחמן בכל דפוסי הייצור והצריכה שלנו. היקף השינוי הנדרש מאיתנו על מנת לייצב את האקלים בסרגל זמן רלבנטי דורש מהרגולאטור, התעשיין, והצרכן להתמודד כבר היום עם תסריטי סיכונים דרמטיים ולהשליך לפח האשפה של ההיסטוריה תקנים, סובסידיות, תמריצים, תמחור ואורח חיים שמתעלמים מהשפעות על האקלים. מסגרת הזמן שבה אנחנו צריכים לבצע את התפנית היא העשור הנוכחי. דבקות עקשנית בדפוסי צמיחה המושתתים על המשך שימוש באנרגיה מדלקי מאובנים ו/או פעולה הססנית ומנומנמת תביא אותנו לרמות גזי חממה באטמוספרה שיניעו תהליך ההתחממות שיזין ויאיץ את עצמו ללא יכולת השפעה וריסון אנושית.
ערעור היציבות האקלימית היא רק פיסה אחת בפאזל השפעות האדם על הסביבה. בכוחנו ליצור עתיד אחר, כזה המתחשב במגבלות המערכת הטבעית ושואף לתת מענה לצרכיי החברה. הבחירה היא בידינו. היכולת שלנו ליצור שינוי ולעצור את התהליך ההרסני, אינה מוטלת בספק.
השאלה היחידה שנותרה מרחפת היא האם הרצון לעשות זאת אכן קיים?