התמ"ג ומדדים אחרים
ד"ר שחר דולב
מעת לעת אנו שומעים עדכונים כלכליים על מצב הצמיחה בישראל, על פי המדווח הצמיחה הכלכלית היא המטרה העיקרית בתכנון המדיניות בישראל. מה היא אותה צמיחה מיוחלת? המדובר בעלייה של התמ"ג לנפש. התמ"ג, התוצר המקומי הגולמי, הוא סכום כל המחירים של המוצרים הסופיים (סחורות ושרותים) שנוצרו בישראל בשנה. שימו לב שמדובר במוצרים סופיים – כדי שלא נחשיב את חומרי הגלם פעמיים, פעם כשהם נוצרים ופעם כשהם נצרכים לייצור המוצרים הסופיים. ההתיחסות לתמ"ג לנפש היא כי הוא מייצג את הרווחה החברתית.
אכן, יש היגיון מסוים בהתייחסות לתמ"ג כמדד לרווחה. הרי אם בישראל עלה התמ"ג לנפש, משמע שבממוצע כל אחד מאיתנו יצר וקנה יותר מוצרים, היו יותר משרות ושולמו יותר משכורות לתושבים בישראל. ואם נקבל את ההנחה כי ככל שקונים יותר גם מאושרים יותר, הרי שיש קשר ישיר בין הצמיחה לבין שיפור הרווחה.
אך כמובן שזו ראייה פשטנית ובעייתית. ראשית, מדובר במחירים, כך שכל דבר שאינו נקנה בכסף (שיחה עם חברים, הורים היושבים עם ילדיהם להכין שעורי בית, עבודה של עקרי ועקרות בית, וכד') לא נספר. אך הבעיה החמורה יותר היא כי ישנם דברים שעולים כסף רב וכלל אינם תורמים לאיכות החיים. הרי בחיי היום יום אנו משקיעים כספים רבים בכדי לשקם נזקים, וכספים אלו מצטרפים לתמ"ג, תורמים לצמיחה ומגדילים לכאורה את הרווחה. נזקי תאונות הדרכים, למשל, המסתכמים בכ-2.5% מהתמ"ג, נזקי תאונות עבודה, רוב תשלומי הבריאות, הוצאות שיטור וכליאה – כל אלו הוצאות הבאות לטפל בבעיות שבמקור הורידו את רמת החיים שלנו, ובדרך כלל אינן מצליחות להחזיר אותנו למצב הראשוני, על אחת כמה וכמה שאינן משפרות את מצבנו מעבר לכך.
הצורה הטובה ביותר להמחיש את משמעות התמ"ג היא להביט במשפט הבא: "החודש צרכנו ב-10% יותר מאשר בחודש הקודם". האם אפשר להסיק מכך שמצבנו השתפר? לאו דוקא. צריכה כשלעצמה אינה יכולה להצביע על עלייה או ירידה ברמת החיים, בכדי לתת תשובה הגיונית יש לבדוק על מה הוצאנו יותר – האם על בילוי ותרבות, או למצער על טיפולים רפואיים.
בעיה נוספת עם מושג התמ"ג היא שסכומים מסוימים מחושבים כהכנסה כשלמעשה היו צריכים להיחשב כהלוואה. למשל ניצול משאבי טבע: כשאנו טומנים אשפה בקרקע, מפשירים אדמה חקלאית לבניה או שופכים חומרים מזהמים לנהרות או לים אנו לכאורה עושים מעשים בעלי ערך כלכלי אפס (אף אחד לא הפסיד ולא הרוויח כסף) או אף חיובי (תהליכים אלו מאפשרים תהליכים אחרים היוצרים הכנסה כספית). אולם בפועל, אנו לווים מהסביבה שירותים על חשבון הדורות הבאים, חוב שכלל איננו יודעים לחשב את הריבית עליו. זיהום האוויר, המים והקרקע מתבטאים בעלייה מתמדת בתחלואה ואף בתמותה; צמצום השטחים הפתוחים פוגע בחלחול מי הגשמים ומקטין את כמות מי התהום שלרשותנו; זיהום הים מקטין את הדייג ואת אפשרויות הנופש. המחיר העתידי של תיקון הבעיות הללו יהיה גבוה מהרווח המיידי שאנו משיגים ביצירתן, אך העובדה שבנינו הם אלו שיצטרכו לשלם את המחיר מאפשרת לנו להתעלם מהבעיה ולהעמיד פנים שאינה קיימת.
הבעייתיות במדד התמ"ג ידועה זה מכבר וישנם מדדים אלטרנטיביים שנוצרו בכדי לתקן את העיוותים. לדוגמא GPI (Genuine Progress Indicator) יודע להבחין בין הוצאה לאומית חיובית לשלילית. כך, בחישוב מדד זה מחסירים את עלויות זיהום האוויר והמים, כמו גם את עלויות תאונות הדרכים או איבוד משאבים בלתי מתחדשים. מדדים אלו חושבו עבור מספר מדינות באירופה, מרכז אמריקה וארה"ב. כשמציגים מדדים אלו כנגד התמ"ג מתגלה שהם עלו יחד עם התמ"ג עד שנות ה-70 של המאה ה-20. אך אז נפרדו המדדים – התמ"ג המשיך בעלייה מתמדת בעוד המדדים האלטרנטיביים מתחילים לסגת. עובדה זו מצביעה על מגמה עולמית של ניצול הולך וגובר (זיהום חברתי וסביבתי) המאפשר הגדלה מתמדת של התמ"ג על חשבון הדורות הבאים (ראו מדדי צמיחה אלטרנטיביים).
למרות כשלים המהותיים שמנינו, מדדי הצמיחה והתמ"ג הם עדיין מדדים מרכזיים במשק ומשמשים בתכנון פעולות הממשלה. בכדי שנוכל לבצע תכנון מקיים, יש להקים בארץ (באוצר או באקדמיה) צוות שיחשב מדדים אמינים להתפתחות כלכלית. רק כשנראה את המדדים הללו נדע אם מצבנו השתפר או הורע.