מרץ 2006 - נחלת הכלל

למי שייכת נחלת הכלל? מאת: דניאל מישורי בין זיהום להפרטה במאמר ביקורת על ספרו של דיויד בולייר, "הגניבה השקטה" (Silent Theft), מעלה ג'ונתן ראו את האפשרות הבאה: נניח שבוקר אחד נקום ונגלה כי מעתה והלאה נקבל חשבון חודשי נוסף - בעבור אוויר. הממשלה תחליט להפריט את האוויר, אשר יהיה מכאן והלאה רכוש של תאגידים כלכליים, אשר יגבו תשלום עבור השימוש בו. נניח גם שבכירים במשק יטענו כי יש כאן פוטנציאל לעידוד הכלכלה ולזינוק גדול בתמ"ג. תסריט כזה ישאיר את רובנו המומים, זועמים, ובתחושה כי זכויותינו הופרו בדרך שקשה אפילו לבטא. סביר שרבים ישאלו "מי נתן להם את הזכות לעשות את זה? האוויר הוא שלנו! הוא של כולם". ייתכן, אבל למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנו אומרים שדבר-מה "שייך" לכולם? והאם יש עוד נכסים משותפים כאלה -- ייתכן שכלל איננו מודעים לתהליכי הפרטה העוברים על טובין אחרים בנחלת הכלל? ייתכן שהניסיון להפריט את האוויר יעורר בנו אינטואיציה חזקה שהדבר "לא בסדר" מסיבה כלשהי, אולם האם נהייה כה ערניים במקרה של הפרטת נכסים ציבוריים אחרים?

להמשך לחצו כאן

נחלת הכלל הסמויה מן העין מאת: ג'ונתן ראו אשתי גדלה במה שמכונה בידי מומחי המערב, עם לא מעט התנשאות, מדינה "מתפתחת". חיי החברה בכפר שלה נסובו בעיקרם סביב לעץ. אנשים התקהלו שם מידי ערב, להיפגש, לספר סיפורים וסתם לבלות את זמנם בצוותא. משחקי המחבואים בחוץ מסביב לעץ, בעוד ההורים יושבים תחתיו ומשוחחים או בעודם יושבים על המרפסת ששימשה למטרה דומה, הם זיכרונות ילדות אותם היא זוכרת בחיבה רבה ביותר.

קראו עוד