ציווי בלתי אפשרי

אל גור ורבים וטובים אחרים מציעים פתרונות כגון עידוד השימוש בטכנולוגיות ירוקות יותר והגברת היעילות ה אנרגטית ) כמות האנרגיה ליחידת תפוקה (. אך למרות שצעדים אלה רצויי ם ו אף הכרחיים לפתרון הבעיה , אין בהם די , שכן אין הם נ ותנים מענה לגורמים שבשורש המשבר הסביבתי.

המשבר הוא סופו של תסריט י דוע מראש , שבסיסו בשיטה הכלכלית ש אימצנו – שיטה המושתתת על ציווי בלתי אפשרי – הצורך בצמיחה כלכלית מתמדת, לעד. במלים אחרות, בכל שנה – ולנצח ! – אם רק כדי לשמור על צמיחה בשיעור קבוע , עלינו להאיץ את קצב הפעילות הכלכלית במשק : לייצר יותר , למכור יותר , לצרוך י ותר – וכמובן גם לזהם יותר מבשנה שקדמה לה. גם אם נקטין את כמות המשאבים הדרושה לייצור יחידת תפוקה, כל עוד נ תעקש ל הגדיל א ת ס ך י חידות ה תפוקה המיוצרות , נמוטט ב סופו ש ל ד בר את הביוספרה. אולי נצליח לדחות קצת את הקץ, אבל לא יותר מזה.

הכלכלנים פ אול בארקל י ודייוי ד סקלר, בספ רם " צמיחה כ לכלית והתדרדרות סביבתית" מסבים את תשומת לבנו לכך , שבניגוד למה שמקובל לחשוב , התדרדרות הסביבה אינה תוצר-לוואי של הצמיחה הכלכלית, אלא תוצאה ישירה שלה, במובן הכי בסיסי: הצמיחה היא, כמעט בכל מקרה , המרת הטבע במוצרים ותוצרי-לוואי מעשה ידי אדם . אין זאת אומרת שהצמיחה היא בהכרח דבר רע: כל עוד התשתית האקולוגית בריאה וחזקה, המוצרים יוסיפו קרוב לוודאי לרווחה והמחיר הסביבתי לא ישפיע באופן משמעותי לרעה על איכות החיים. אך הדרישה להגביר את הצמיחה תמיד וללא גבול משמעה שכוונתנו לטחון עד דק את המערכות המקיימות חיים על פני כדור הארץ, כדי למלא את העולם בתוצרים מעשי ידי אדם – חפצים נחוצים ופחות נחוצים, תשתיות חיוניות יותר או פחות, זיהום ופסולת. מודל אחר שלצורך ,dיcroissance המונח .dיcroissance- בשנים האחרונות קמה בצרפת תנועת ה)Latouche( המאמר תרגמתי כאן כ"מיתון חיובי", אומץ על ידי החוקר הצרפתי סרג' לטוש בכוונה לשמש סיסמת-נגד , קריאת תגר על ציווי הצמיחה . ואמנם התנועה מבקשת, בראש ובראשונה , לשחוט את הפרה הקדושה של ההכרח בצמיחה הכלכלית , ציווי דתי משהו, שהפך בעינינו, באופן פרדוקסאלי, חשוב אפילו מהחיים עצמם. הצמיחה כמצפן מקולקל מי לא שמע פוליטיקאי מצהיר שצריך להגביר את קצב הצמיחה, או מתלונן על כך שהייתה "צמיחה אפס"? מקבלי החלטות בעולם כולו מתווים את מדיניותם כשעיניהם תלויות במדד סטטיסטי אחד – התמ"ג )או קודמו התל"ג( – במלים אחרות, "שיעור הצמיחה".

למרבה הצער, למרות שאבות הכלכלה – מאדם סמית' דרך רוברט מלתוס ועד ג'ון סטיוארט מיל – הכירו במגבלות שמציבה לנו הסביבה , מרבית הכלכלנים המודרניים , ובעקבותיהם הפוליטיקאים, משלים את עצמם שהכלכלה אינה תלויה במציאות הפיזית ויכולה לצמוח ללא גבול. עם המעטים שהצביעו על כשל חמור זה נמנה הכלכלן קנת' בולדינג, שהצהיר: "כל מי שמאמין שצמיחה אקספוננצי אלית י כולה להמשיך לנצח בעולם ס ופי - הוא או משוגע או כלכלן."

בעקבות שנים של הטעיה שיטתית, הציבור מקבל את צו הצמיחה - ללא כל עוררין – כאמת שאין בלתה , מריע ל מנהיג שנתפס כ מי ש" הביא צ מיחה למשק " ומצביע עבורו . מקבלי ההחלטות , מצדם , מוסיפים חטא על פשע כשהם ממשיכים למכור לנו כתרופה עוד ועוד מגורם המחלה ! ריסוק המיתוס הזה , ערעור הקונצנזוס , הוא אולי המסר הפוליטי החשוב ביותר של זמננו, ועלינו להפיץ אותו בכל רמה אפשרית.

היא מציעה לנו מודל אחר , מתון יותר : חיים צרכניים פחות , אבל טובים הרבה יותר . היא מבקשת לבחון מחדש את מערכת הערכים וסדרי העדיפויות של החברה : לשאוף לרווחה ואיכות חיים במקום לרווח ורמת חיים; לחיות בממד אנושי ולדחות את הרעיון שגדול בהכרח עדיף על קטן, חדש עדיף על ישן, ומהיר טוב מאיטי; להשתית את החברה על שיתוף פעולה ולא על תחרות ; על עזרה ההדדית ולא על אי-תלות ; על פתיחות לזולת ולא על הסתגרות בדלת-אמות. בקיצור, להעדיף את החוכמה על הפיקחות.

במערב , הניסיונות להגביר את הצריכה מעבר לרמתה הגבוהה ממילא נעשו נואשים . חיי המוצרים קוצרו, לעתים עד כדי ייצור מוצרי-דמה אל-פעמיים. החיפוש אחר אוכלוסיות מטרה חדשות הביאו רבים לסמן ילדים ובני נוער כאוכלוסיות-מטרה מועדפות , ומדי יום מומצאים שירותים ומוצרים חדשים לענות על צרכים וביקושים, שחלקם הגדול מומצאים גם הם. בתוך כל זאת הפכה הפרסומת לנדנוד קולני בלתי פוסק הנדחף לכל חלל אפשרי )לאחרונה גיליתי פרסומת אפילו בתוך אסלה בשירותים!(.

אסטרטגיה נוספת שנוקטים התעשיינים ואנשי השיווק כדי להגביר את המכירות היא המרת השירותים והמוצרים המסופקים חינם במסגרת הלא מסחרית, בשירותים ומוצרים בתשלום.

ממנהיגי תנועת ה"מיתון החיובי" באיטליה, משתמש בה כדי ,)Pallante( מאוריציו פלאנטה להדגים כיצד חברה המתייחסת למדדי הצמיחה כאל מצפן , תפגע בעצמה , וכיצד בחירות אלה ישפיעו לא רק על הכלכלה והסביבה אלא גם על תחומים אחרים בחיינו, כגון החברה, התרבות, ואורח החיים של הפרט. אדם יכול להשיג את הדרוש לו באחת משלוש דרכים : ייצור עצמי , חליפין לא מסחריים )לשאול, לקבל במתנה, להחליף(, או חליפין מסחריים )קניה בכסף(. אם דרוש לי ככר לחם, למשל , אני י כול לאפות אותו בעצמי , לקבל אותו במתנה משכני שאפה אותו , או לגשת לסופרמרקט ו לרכוש א ותו ב עבור כסף . מאח ר שרק עס קאות כספ יות תורמות לצמיחה הכלכלית , חברה המקדשת את הצמיחה תטה לנוון את הייצור העצמי ואת החליפין הלא מסחריים לטובת החליפין המסחריים. ה"מיתון החיובי" כמסר פוליטי בשנת 1958 כתב אלדוס האקסלי: "מוסדות הדמוקרטיה יכולים לתפקד רק כשכל הנוגעים בדבר מתאמצים ליידע את הציבור ולעודד רציונאליות. אבל היום בדמוקרטיה החזקה בעולם, הפוליטיקאים ותועמלניהם מעדיפים לעשות את ההליכים הדמוקרטיים פלסתר, בכך שהם פורטים באופן כמעט בלעדי על נימי הבורות והאי-רציונאליות של הבוחרים. ""]...[ בדמוקרטיות הקפיטליסטיות המודרניות ]אנו עדים ל[ התפתחותה האדירה של תעשיית תקשורת ההמונים, תקשורת העסוקה לא באמת ולא בשקר, אלא בעיקר בלא מציאותי, בלא רלוונטי. ]...[ הסחות דעת בלתי פוסקות מאיימות להטביע בים של זוטות את הפרופגנדה הרציונלית החיונית כדי להגן על חירות הפרט ומוסדות הדמוקרטיה." עורך של כתב-עת אמריקאי חשוב בתחום העסקים העיד בפני האקסלי כי תעמולת הבחירות לנשיאות ארה"ב )ב 1956- ( התבצעה בשיטות המשמשות לקידום מכירות של מוצרי צריכה. בתגובה כתב האקסלי: "כאשר משווקים מועמדים פוליטיים כאילו היו דיאודורנט , חזקה על הבוחר שלעולם לא ישמע את האמת בשום נושא." ואומנם , במדינות רבות במערב הפכה הדמוקרטיה למשחק עקר . פעם אחר פעם נקראים הבוחרים לתת את קולם לאחד משני גושים ג דולים )לא פעם גם מושחתים, ולא במקרה(, המוכרים לנו , פחות או יותר, את אותה דייסה . משק קפיטליסטי , ומדיניות לעידוד הצמיחה הכלכלית . מדיניות שבדרך כלל כרוכה במתן הטבות לתעשיינים ואנשי עסקים , דרגולציה )כלומר, ביטול תקינה שמטרתה להגן על האזרח(, וצמצום מדינת הרווחה. סביבה, אמרתם? התחממות כדור הארץ ? אה , כן . לפעמים זורקים לנו גם איזו עצם בדמות שר זוטר ללא תקציב, שמבקש מאתנו – כפי שנוכחתי גם בביקורי האחרון באתר המשרד להגנת הסביבה - לנקות אשפה מהחופים, לחסוך במים ולנקות אחרי הכלב.

הגיון דומה לזה, אגב, גורם לנו להתעלם מן הנזק הנגרם לתשתית האקולוגית, ולעודד את המרתה לסחורות שיש בהן כדי להביא ל"פריחה כלכלית". הסיבה היא, שבהיותה שירות ללא תשלום המסופק על ידי הטבע – אין התשתית האקולוגית תורמת לצמיחה הכלכלית ואובדנה אינו גורע ממנה. ההגיון העקום של הצמיחה הכלכלית מגדיל לעשות, ומצייר גם בזבוז, הרס, מלחמות ו אסונות כ רווח לחברה . אחרי הכל , הם כרוכי ם בהוצאות כספיות , והוצאות הן צמיחה!

הבחירה המאסיבית בחליפין המסחריים , מעבר לנזקים הסביבתיים שהיא ג ורמת )אריזות חד-פעמיות, פרסום, תוויות, הובלה, אחסון, קירור, תאורה, וכדומה( היא ויתור על המשאבים הלא כספיים שהיו יכולים לעמוד לרשותנו – הכישורים הדרושים לייצור העצמי והמסורות התרבותיות בזכותן עברו כישורים אלה מדור לדור; הסביבה הטבעית והעושר הטמון בחיים הרמוני ים במחיצתה ; והעזרה ההדדית במסגרת הקהילה . לא עובר ז מן רב , והכישורים

נשכחים מלב , השונו ת התרבותית מתדלדל ת לטובת הייצו ר ה סדרתי ) כמה בתי-איקאה ראיתם לאחרונה?(, הקהילה מתנוונת וגוועת, חיי המשפחה נפגעים, ואילו חיי הפרט הופכים למרוץ מונוטונ י מ תיש )עבודה-קניות-טלוויזי ה ו חוזר חלילה( - שכן ו יתור ז ה הופך אותנו לשפוטים של המשק, של מקום העבודה, של תאגידי הענק הבינלאומיים, ושל כוח הקנייה ש ל הכסף. במצב כזה, ורק במצב כזה, מי שאין לו כסף הוא עני מוחלט.

כמו הלך במדבר המסתמך על מצפן מקולקל , כך גם חברה המסתמכת על מדדי הצמיחה הכלכלית )תמ"ג ו-תל"ג( כמדדים לשגשוג ולרווחה, מובטח לה שתלך לאיבוד.

יש צורך דחוף במסר פוליטי אחר, בהצעה שיש בה פתרון. הבעיות סבוכות, וגם הפתרונות לא יהיו פשוטים. יש צורך לשקול את ההצעות בכובד ראש וליישמן באופן הדרגתי, אבל חובה להתחיל מייד.הנה כמה רעיונות לטיוטה ראשונית, המבוססת על נטישת הצמיחה הכלכלית כמטרה ואימוץ החיים ואיכות החיים תחתיה:···········   http://www.theatlantic.com/politics/ecbig/gdp.htm *** מאמר מאת סרג ' לטוש , העוסק באפשרויות לארגון מחדש של הכלכלה , החברה והפוליטיקה . התחלה מעניינת לדיון בנושא (אנגלית). http://mondediplo.com/2006/01/13degrowth *** סרטון מצוייר קצר ונחמד, שמסביר בתמציתיות את מציאות חיינו (גרסה עברית). המסקנות קצת חלשות, לדעתי, אך הסרט בהחלט שווה צפייה.

אם ברצונה של התנועה הסביבתית ל הצליח במשימתה , אסור ל ה ל הסתפק במאבקים לעצירת פרוייקטי ם ספציפיים . עליה ל היאבק גם מ אבק פול יטי א מיץ על שינוי השיטה הכלכלית, ועל הבנתנו את משמעותה של קידמה אמיתית.

עידוד הלוקליזציה של הכלכלה;

סלקטיביות בעידוד הפעילות הכלכלית . בין הענפים שיש לעודד : הפרדת פסולת

למיחזור וקומפוסטציה, חקלאות אורגנית לא תעשייתית לשיווק מקומי, אכיפת חוקים

להגנת הסביבה, מסחר יד-שנייה, תיקון ושיפוץ )מסנדלרות דרך תיקון מחשבים ועד

שיפוץ אקולוגי של מבנים(;

מערכת פיננסית שקופה;

הגבלת הפרסומת;

ש ימוש מ ושכל באנרגיה , מזעור ה צריכה והבזבוז , וקידום ה מעבר לאנרגיה

מתחדשת ברשת דו-כיוונית , בין היתר במטרה ל התמודד עם שיא תפוקת הנפט

ולהפחית באופן דרסטי את פליטת גזי החממה;

הקטנת נפח התעבורה , הן באמצעות הלוקליזצי ה של הכלכלה , והן דרך פיתוח

מערכת תחבורה המשלבת , כברירת מחדל , תחבורה ציבורית יעילה ותחבורה לא-ממונעת;

ת כנון נ בון המעודד חיי ק הילה ושי תוף ) שטחי ציבור , שטחים ירוקים , הקצאת

שטחים לגינות ירק ציבוריות(, ותקנים מחייבים לבנייה ולשיפוץ אקולוגיים;

מדיניות בריאות המבוססת על מניעה;

חינוך אשר , נוסף על מקצועות אקדמיים וחשיבה אנליטית ביקורתית , יקנה גם

היכרות מעשית עם הסביבה הטבעית, וכישורים מעשיים כגון הכנה ושימור של מזון,

בנייה, תיקון ותחזוקה של מוצרים בני קיימא;

מערכת דמוקרטית פחות ייצוגית ופסיבית, ויותר השתתפותית ודיונית;

תקשורת פלורליסטית ללא אוליגרכיות תקשורתיות.

ספטמבר, 2008

לינקים מומלצים:

*** מאמר קלאסי להדיוטות, על מדדי הצמיחה והשלכות השימוש בהם (אנגלית) If the GDP is Up Why is America Down?

The Globe Downshifted

The Story of Stuff